שירים

אמא, די, די תפסיקי עם זה, צעקתי בכל כוחי, אבל היא המשיכה בשלה, אז ניסיתי לדבר אל ליבו של אבא, וצעקתי בכל הכוח, אבא די,

כל לילה אני מפרקת את עצמי מחדש. אני סולחת לעצמי, סולחת לכולם. רוצה לישון ריקה ונקיה, חפה מכל בדל של מחשבה. כל בוקר מודה אני

יום הזיכרון . כל שיר, סיפור ותמונה, בה משתקפים פניו של עלם חמודות שנקטף טרם זמנו, צורבים בבשרי ומעלים דמעות בעיניי. -מוציאה מילים מליבי. ילדי,

  נפגשנו בשעה 20:50, קבענו בתחנה- בכניסה לנמל. אני לבשתי לבן, והוא היה לבוש כמו טווס. שלום, אני איציק אמר. שמו הציק לי, אבל לא

רודף האדם כל חייו אחר מראה עיניו, אחר חזיונות ותעתוע, לא יישן ולא ינוח. רוצה הוא בכל מאודו את החומר ולא את הרוח. וכי מה

סובבתי מפתח קסמים ישן וחלוד, מפתח שפותח מגירות נסתרות, שעמוק בתוכן פחדים מחביאות, ובתוך ראשי שנים הן גרות. מתוכן שלפתי מילים כבדות וכובלות. מילים שיושבות

מישהו אמר לי : אני רוצה לנצל את הזמן שנותר לי , במשהו שיאיץ לי את דופק הלב , לחזור לדברים ששכחתי והשארתי מאחור… אז

היא אמרה לו: אתה לא כתמול שלשום, עיניך כבויות, פניך עצובות, גופך שפוף, ואני ניצבת מולך, חצי ממני הוא שלך. הוא אמר לה: הבטחתי לך

את עומדת מולי עם חיוך של שודדת ים. את עומדת מולי, ומבלי להניד עפעף את שודדת את חיי, את לבי, את הפעימות המחזיקות אותי חי.

 אני ישנה וליבי ער. מחשבותיי מתערבלות בחשיכה ליבי פועם לו בחוזקה ואני יוצאת מכלל שליטה. עפעפיי נמתחים וסוגרים על עיניי. חושך מסביב……דממה. אך איני ישנה,

צדיק- חפש עיניים טובות.-(*הסיפור על אבא שלי)  זעקות שבר נשמעו מחדרה של אמא. התעוררתי משנתי בבהלה והתיישבתי במיטה. הייתי בטוח שהתעוררתי מחלום רע, אך הזעקות

* פחדתי מהאמת עד שהבנתי כמה השקר מכוער. * האמת העגומה היא: שאני אסיר במחשבה. * אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו – ואין מלכות