שירים

בימים אלו של טרום בחירות, צריך לזכור ולא לשכוח שהבאנו את הילדים שלנו לעולם, ובתוך ליבנו התקוה שמלחמות יהיו רק בלשון עבר. אני לא חיה

                                                                                                                                      הִיא מְחַיֶּיכֶת.                                                                        קוֹרֵאת אֶת הוֹדָעָתוֹ, כּוֹתֶבֶת, שֶׁעֵינֶיהָ נֶעְצָמוֹת וְהִיא תֵיכֵף נִרְדֶּמֶת. הוּא- מִתְגַּעְגֵּעַ. שׁוֹלֵחַ אַהֲבָה בִּין הַמִּלִּים, מִתְפַּלֵּל; שֶׁתֵּלְכִי לִישֹׁן וְיִהְיֶה לָךְ לַיְלָה טוֹב, אַמֵּן.

 היא הזמינה את כולם למסיבה שלה. היו שם ידידים שלה מהעבר הרחוק, מהעבר הקרוב ומזה הממש קרוב. חברות מהילדות, מביה"ס, מהשכונה, מתיכון וגם מהצבא וקצת

רוצה להיות יישות אחרת בלי עבר ובלי הווה. כמו רוח חופשיה נושבת ללא פנים או גוף, על פני המים מרחפת. בלי גבולות ובלי דעת לא

אצלנו הוא אמר, כשאדם אומר מילה מאמינים לו. מילה זו מילה, ואדם צריך להיות בעל של מילה. לחשוב טוב לפני שהוא מוציא אותה מפיו ,

היום אני מרשה לעצמי לעשות, את כל מה שאני לא מרשה לעצמי. לא להתעורר לצלצול השעון לא למהר לצאת מהמיטה החמה לא להחליף בגדים ולעטות

אהבה, כן תלויה בדבר. לפעמים אני אוהבת אותך הרבה, ולפעמים  אוהבת קצת. לפעמים לא בא לי לאהוב בכלל, אהבה אינה תלויה רק בי ובך. היא

אנשים כמוני, אנשים כמוך. אנשים כמו ההם, שם. מה? אנחנו אותו הדבר . לא? נולדנו מרחם אימנו. שווים. אותה נקודת פתיחה . משם והלאה הכל

עמדתי עם רגל אחת מונפת באויר. השניה מיאנה להינתק מאחיזתה . הרוח הכתה בפניי ועיניי נעצמו להן מפעם לפעם. כעת ראשי נהיה סחרחר עליי. קיפצי,

הוא הכאיב לי היא אמרה. עיניה החלו שוב להתמלא בדמעות. בואי, נוסעים אמרתי לה. לאן? שאלה. לכנרת. למה? שאלה ובכייה התגבר. למלא אותה בדמעות שלך,

היום עובר לי מהר מידי!!! היום בבוקר פגשתי את העוזרת המקסימה, אישה מבוגרת עם טונה של חוכמת חיים, שמגיעה מידי שבוע, באותו היום לביתה של

ואם אקום ואלך ואלך ואלך? ואם לא אקשיב? לא אראה? לא אדבר? ואם לא אירא? אקום ואלך, לא אפחד. כי מלמעלה יראוני דרכי בעולם, אנוכי