לבדה

לבדה

היא עזבה באישון לילה מבלי להביט לאחור.
הוריה נמו את שנתם לאחר עוד יום , שהיה מוקדש כל כולו לעולמם ולעבודתם.
האביב ,אומנם,עמד בפתח,אך בלילות האויר היה עדיין קר וכל לבושה היה מכנסי ג'ינס ,חולצת טי שירט קצרה עם הכיתוב האהוב עליה:
"be free- and live " ומעליה הקפוצ'ון השחור והמהוה .לרגליה נעלה את נעלי האולסטאר הכחולות
ועל גבה נשאה את תיק בית הספר,אך בתוכו לא היו ספרי לימוד .
הייתה רק מחברת "הקשקושים" , הקלמר וספר התנ"ך שאת הסיפורים הכתובים בו מאוד אהבה.
היא חייגה לחברתה הטובה, השעה הייתה חצות וחצי ושלי הייתה עדיין ערה , יושבת מול הפייסבוק בחדרה ומתכתבת עם כל העולם, ששלושת רבעי ממנו לא הכירה כלל.
מה קרה? שאלה שלי וראשה תקוע בתוך מסך המחשב ועיניה תרות אחרי תמונות מעניינות.
רבתי עם הוריי, אני יכולה לבוא לישון אצלך?
שלי לא ענתה.
את שומעת אותי? שאלה דריה בחוסר סבלנות .                                                                                            בעודה הולכת ,רכב האט את קצב נסיעתו ונסע במקביל אליה.
כן, אני שומעת, בטח שאת יכולה, מתי את מגיעה?
אני כבר בדרכי אלייך ענתה דריה וניתקה.

מבעד לחלון הרכב הציץ ראש של בחור צעיר, בשנות העשרים לחייו בערך.
מותק, הוא פנה אל דריה, למה את מסתובבת לבדך בשעה כזו ? לא סיפרו לך שיש זאבים בחוץ
וכיפה אדומה עלולה להיפגע על ידם?
דריה האיצה את צעדיה, אך הבחור המשיך.
את רוצה אולי טרמפ? או אולי סתם לדבר? אני מבטיח לא לעשות לך כלום. צחקתי איתך, אני לא זאב אמיתי, למרות ששמי הוא זאב. באמת, אני לא צוחק, אמר וצחקק.
דריה האטה את הליכתה ולאחר מספר צעדים נוספים עצרה.
ביתה של שלי היה במרחק של ארבעה בניינים ממיקומה והשעה הייתה כמעט אחת.
היא הפנתה את מבטה והביטה ממושכות בפניו של הבחור שלא הרפה ממנה. הוא נראה שחום ושיער ראשו היה קצוץ קצוץ.
הוא חייך אליה והיא השיבה לו בחיוך קטן ומאולץ.

אז מה את אומרת? שאל שוב. רוצה סתם לשבת ברכב ולדבר?
דריה עדיין היססה והבחור הצעיר עצר את רכבו ויצא ממנו לקראתה.
דריה נסוגה לאחור, אך הוא הושיט את ידו ואמר: בואי נתחיל מההתחלה, נעים מאוד זאב.
דריה הושיטה את ידה, אני דריה אמרה.
לאן את הולכת ?
לישון אצל חברה.
טוב, אולי נוכל להיפגש שוב אמר ולקח את כף ידה והניח בתוך כף ידו.
הטלפון צלצל ודריה משכה את כף ידה במהירות וענתה .
זו הייתה שלי. איפה את? אני רוצה ללכת כבר לישון אמרה חצי מנומנמת.
אני חייבת ללכת אמרה דריה .
תני לי לפחות את מספר הטלפון שלך, או אולי נוכל להתכתב בפייסבוק….
המשיך זאב בהפצרותיו .
דריה נתנה לו את שניהם ומיהרה לעזוב את המקום בריצה.
זאב נכנס לרכב ושפשף את ידיו זו בזו. הוא היה מרוצה כמו זאב שארב לטרפו ומחכה
לרגע בו יאכל אותו…

הבוקר הגיע כרגיל, מהר מידי . השמש הקיצה ראשונה ובאור קרניה החלה להעיר את העולם.
שלי ניסתה להעיר את דריה, אך זו ביקשה בתחנונים : תני לי להישאר לישון , אני לא רוצה ללכת היום ללימודים. שלי יצאה מהחדר בחוסר רצון . במטבח אמה הייתה עסוקה בהכנת הקפה.                                                 אמא, דריה ישנה בחדרי, היא לא מרגישה טוב , אז היא נשארת כאן עד שאחזור, אמרה שלי תוך כדי שהיא בולעת את המילים ומטה את ראשה לכיוון אחר.
אמה כיווצה את שפתיה והביטה על בתה וחיוך קטן עמד בזוית פיה.
מה? שאלה שלי והניפה את ידיה לצדדים..כלום, ענתה אמה ,"בואי , תני חיבוק גדול.

הוריה של שלי ,ידעו שביתם הוא ביתה השני של דריה. הוריה כמעט ואינם נמצאים בבית ואם כן, אז כל אחד עסוק בענייניו .
דריה לא ידעה מחסור כלכלי , אך הייתה נתונה במחסור תמידי של חום ואהבה ולכן תמיד חיזרה על הפתחים , היכן שיכלה לקבל מילה טובה חיבוק, ליטוף ולעיתים נשיקה.

בביתה של דריה, הוריה עדיין נמים את שנתם. מידי בוקר כשדריה מתארגנת רק צ'יקן
כלבה הנאמן נותן לה תשומת לב ומצפה לקבל ממנה אותו הדבר בחזרה.
מידי פעם אמה קמה מוקדם , מתיישבת במטבח עם כוס הקפה שלה והעיתון מהיום שהיה וכדרך אגב עושה עצמה שואלת ומתעניינת במה שעובר על בתה היחידה.
ליאו, אחיה עזב מזמן את הבית ומתגורר בתל אביב על חשבון ההורים, שבמקום אהבה מפצים אותו בכספים. טוב לו עם זה ואת תסכוליו הוא פורק במקומות בהם הכסף קונה אשליית אושר רגעית וגם אהבה שקרית.

דריה אינה מוכנה לחיות כך עם הוריה. היא מרגישה שהמודל המשפחתי בביתה, אינו תואם ואפילו לא קרוב למודל שהייתה רוצה. כל מה שהיא חולמת עליו הוא משהו שמתקיים הרבה יותר בבתים הפשוטים, בבתים שהעושר אינו מנת חלקם, אבל בבית יש הרבה אמא וכתף שאפשר להישען עליה ואפילו להירדם.
הכסף אינו מסייע לה להתגבר על הקשיים ועכשיו היא בתקופה שקשה לה.
היא מרגישה שיש עליה עומס בכל תחומי החיים.
היא מרגישה כבולה בין כותלי בית הספר ,וכעת מתחילים את בחינות המגן ואחר כך
בחינות הבגרות ושון אותו כל כך אהבה הודיעה לה ,שהוא לא בנוי עכשיו לקשר רציני . אני
מצטער, הוא אמר , אבל חשבתי על זה ואני לא מעוניין כעת בחברה.
קשה לה להתמודד ביחד עם הכל. היא מנסה להסתיר את כאבה מסביבתה הקרובה, אך מידי פעם
כשהחברות יושבות ומדברות היא מגלה מעט את אשר על ליבה.

אני מרגישה כאילו על ראשי עומד עכביש וטווה על עיניי ועל גופי קורים ועוד קורים ,אבל לא
מהסוג שאפשר להושיט את היד ולהרוס אותם , אלא קורים חזקים, שיד אדם לא יכולה להם.
כך היא כותבת ב"מחברת הקשקושים" שלה ושלי פוזלת לעברה וכותבת לה בחזרה מבלי שהמורה
רואה: את צריכה להיפטר מהעכביש ואז לא יהיו לך קורים שילכדו אותך בתוכם.
"חה,חה,חה",דריה לוחשת באוזנה.
דריה החליטה שתעשה מה שבראש שלה, ודי נמאס לה ולא בא לה על כלום עכשיו.

הבוקר, בעודה שרועה במיטתה של שלי חברתה היא החליטה להתחיל את החופש הגדול שלה.
צליל קבלת הודעת סמס נשמע ממכשיר הטלפון שלה. על הצג הופיע :
נכנס כעת לפייסבוק, אשרי אותי ואהיה חבר שלך, זאב.
דריה קמה מהמיטה וניגשה למחשב .היא אישרה את זאב והחלה להתכתב עימו.
הוא סיפר לה שהוא שירת שנה וחצי בצבא בחיל קרבי, אבל יום אחד הגיע מפקד חדש
והוא לא הסתדר איתו אז החלטתי : " שאני לא מוכן לתרום יותר למדינה. הייתי שרוף על הצבא, אבל עכשיו שם קצוץ ועל ה-ז' שלי "…….
גם לי  נמאס ממסגרות ו"מפקדים" והחלטתי לעזוב את הלימודים, כתבה דריה.
אני רוצה להיות חופשייה ולחיות את החיים כפי שאני רוצה ולא כפי שמכתיבים לי כל הזמן.

זאב הציע לה להיפגש .הוא בא לאסוף אותה והיא רק בת שש עשרה ,שה תמים, חושבת שהחיים גם הם תמימים. אמרו לה שבחוץ יש זאבים, אבל היא חשבה שזה רק באגדות ובסיפורים.
הם נסעו לחוף הים וזאב הציע לה לקחת שכטה מהסיגריה שהייתה בידו.
דריה שאפה והשתעלה וזאב הביט בה וצחקק והכניס שוב את הסיגריה בין שפתיה והיא עצמה
את עיניה והרגישה משהו לא ברור מתרחש בין רקותיה.
זה חומר טוב , אמר זאב ולקח גם הוא עוד שאיפה עמוקה.
ראשה של דריה היה מעט סחרחר, אך היא הרגישה לפתע שאושר עוטף אותה.
היא קמה והחלה להניע את גופה לצלילי המוסיקה מהמסעדה הסמוכה, וזאב שכב מתחתיה מצחקק ויודע שהטרף התקדם והוא כבר בין שיניו.

שלי ניסתה בכל שעות הצהריים להשיג את דריה. היא סימסה לה והתקשרה ואפילו כתבה
לה בפייסבוק, אך היא לא נענתה.
כשחזרה לביתה מצאה פתק על שולחן הכתיבה בחדרה.
הלכתי ואני לא יודעת אם אשוב.
אל תדאגי.
תודה על הכל אוהבת ,דריה.
שלי התקשרה לאמה של דריה וזו האחרונה ניסתה אף היא להתקשר אליה, אך הטלפון היה
כבוי ."המנוי אינו זמין כעת", לשון ההודעה שכל כך שנאה לשמוע מבעד לקו.

בערב הוריה של דריה ניגשו לתחנת המשטרה, לאחר שכשלו כל נסיונותיהם לאתר את בתם.
זה הכל רק בגלל החינוך שלך, צעק אביה על אמה. אם לא היית נותנת לה כל מה שהיא רוצה,
אולי היא הייתה ילדה נורמלית ופחות מפונקת ומתוסבכת ממה שהיא עכשיו.
אמה של דריה לא נשארה חייבת וגם היא פתחה את פיה ולא חסכה במילים פוצעות.
ואתה בטח האבא האידיאלי, זה שכל ילדה בגיל ההתבגרות משתוקקת אליו, נכון?
מתי בפעם האחרונה ישבת ודיברת איתה? אני הולכת לאסיפות הורים, דואגת לה למורים פרטיים ואתה רק הקריירה שלך ונערות הליווי שבטח יש לך בכל מדינה שאתה מבקר בה……
בענייני עבודה כמובן…."הוסיפה בהתגרות.
אם לא היית עסוקה כל היום באיך את נראית ,בספורט ובעבודה הפלצנית שלך, אולי היית
יותר בבית ואז אולי גם אני הייתי בא ,אמר בעודו יוצא מהרכב וטורק את דלת המכונית בחוזקה .

שוטרי הסיור מצאו אותה בחוף הים ולידה היה מזרק והיא לא ידעה להגיד מה קרה.
הם התקשרו להוריה והחזירו אותה לביתה.
היא נכנסה ישר לחדרה, נשכבה עם בגדיה על המיטה ונרדמה.
אמה ישבה כל הלילה על הספה בסלון וחיכתה לאור הבוקר הראשון.
אביה ירד מאורגן ומצוחצח לעוד יום עבודה. הוא מנהל של ארגון גדול ומוכר, אך לנהל את
משפחתו אין לו שמץ של מושג. פניו זעופות והוא יוצא מהבית מבלי להגיד אפילו שלום.
אמה של דריה ניגשת אליה ומלטפת את ראשה. היא מקווה שזה משבר קטן של גיל ההתבגרות
וזה יעבור כמו שזה בא.
היא פוחדת ללטף או לחבק, זה נראה לה קצת מוזר לבוא עכשיו אל בתה היחידה וללתת לה חיבוק של חום ואהבה. היא עצמה שכחה את ההרגשה. גם היא לא מקבלת את הצרכים הבסיסיים האלו מאביה של דריה, הנוד הנפוח, שחושב את עצמו למלך העולם. יושב לו בפסגה כמו צפרדע בביצה ואינו יודע שיום אחד המים העכורים, העומדים במקומם עלולים להפוך לעיסת בוץ דביקה ולהעלים אותו בתוכם.
אני אהיה בסדר, אמרה דריה לאמה.

כשאמה יוצאת מהבית היא ניגשת לפייסבוק ורואה הודעה מזאב.
אני בא לאסוף אותך ונלך קצת לכייף. היא נזכרת בהרגשה שהייתה לה, שהיא
עפה ונמצאת על גג העולם ובאושר ובשמחה שהציפו אותה ,הדברים שמזמן לא חוותה והיא מחליטה להתארגן ולצאת ,לברוח ולכייף.

זאב אסף אותה שוב והפעם הם נסעו לפיצוצייה במקום נסתר. היא נשארה לשבת ברכב וזאב יצא
וחזר ובידו הייתה חבילה קטנה ובה אבקה לבנה.
זה יעיף אותנו רחוק יותר, אמר וצחק בקול רם.
בדרך הוא הושיט את ידו ומשך את דריה קרוב יותר לצידו.
הרכב נעצר בסמטאותיה של שכונה שאותה לא ראתה מעולם וזאב פיזר מעט מהאבקה על חתיכת זכוכית , גלגל חתיכת נייר והראה לדריה מה עליה לעשות, כדי שהחומר יחדור לגופה בדרך
הכי טובה.

דריה שאפה בקרבה את אבקת הסמים הלבנה ובן רגע הרגישה שהיא מרחפת לה בעולמות אחרים.
צבעם של העצים היה ירוק יותר, השמים מעל היו שקופים . בתוכם היא ראתה דובונים לבנים עטופים בצמר לבן והיא היתה בטוחה שאכן זה מה שנמצא שם

. היא עברה להביט באצבעות ידיה והם נראו לה כמו ענפי עץ תלושים והיא נענעה אותן וניסתה להפטר מהם,אך לשווא. מנגד ראשו של זאב גדל מול עיניה למימדים של כדור פורח והיא תפסה את ראשה והחלה לצחוק בלי שליטה ומקץ מספר דקות את הצחוק הבלתי נשלט החליפו צרחות. היא הרגישה שעיניה יוצאות מחוריהן ונכנסות ושוב יוצאות ונכנסות.
היא ראתה הכל במטושטש ואז עצמה את עיניה חזק חזק ולא הפסיקה לצרוח ולהכות
בכל מה שהיה מסביבה כולל גופה. זאב קם ממקומו ומשך אותה בכוח אחריו. היא התנגדה והוא החל לגרור אותה ,הכניס אותה במהירות למכונית ונסע משם כמו מטורף.

לאחר נסיעה קצרה, עצר ליד דירת חברו ונשא אותה על כפיו כמו שק של תפוחי אדמה.
דריה שכבה על המיטה, מוקפת בסיוטים וזאב סוטר לה בחוזקה. היא פקחה את עיניה ומלמלה דבר מה, מקץ מספר דקות היא התעלפה וזאב יצא מהחדר וחברו נכנס. הוא החל להפשיט אותה
ולקח עוד שכטה מהסיגריה שערפלה גם את חושיו. עתה יוכל לספק את יצריו והיא לא תרגיש והוא כמו היה שם ולא היה.
דריה התעוררה , ותוך כדי שהיא תרה בעיניה אחר משהו שיתן לה סימן לגבי מקום הימצאה ראתה ,כי גופה מכוסה בשמיכה דקה ועוד מבט מטושטש גרם לה לראות שהיא עירומה כביום היוולדה.
בגדיה היו זרוקים על הרצפה ,היא הרימה אותם והתלבשה במהירות ,פונה לכיוון הדלת ,אך היא הייתה נעולה והחלונות היו מסורגים. לא הייתה אף דרך מילוט.
איפה הטלפון שלי? צרחה והחלה לחפש בקדחתנות  בתוך תיקה. ידה נגעה במכשיר והיא שלפה אותו במהירות החוצה והחלה לחייג , אבל אף צליל לא נשמע.הטלפון היה כבוי, הסוללה התרוקנה והיא הטיחה אותו בכל כוחה על הרצפה והחלה לדפוק על הדלת בתקוה שמישהו ישמע אותה.

כאב חד החל לפלח את בטנה. ראשה היה כבד עליה והפחד שיתק את גופה. היא חזרה להתיישב
על המיטה מנסה להיזכר במה שהיה.

אמה שוב החלה לחפש אותה והפעם חששה הלך וגבר.
אף אחד מחברותיה לא דיברה איתה היום ובמשטרה מתייחסים אל המקרה שלה כמקרה
של ילדה שברחה מביתה. עליכם לגשת לרשויות הרווחה ולבקש סיוע ",אמר להם הקצין במשטרה .
אין סיכוי אמרה אמה. מצטער ,זה מקרה שחוזר על עצמו ותני לי להפעיל את שיקול דעתי עונה הקצין בחוסר סבלנות ומוסיף: אתם צריכים לחשוב על זה. שבו לרגע, תעשו חושבים ותבדקו למה דווקא הילדה שלכם ברחה מהבית ולא הילדה של השכן?
אביה שומע את דברי הקצין וקופץ את אגרופו. מי אתה בכלל, שתגיד לי משהו על בתי ועל החינוך שלי? אתה לא יודע כלום , ואת השיקול דעת שלך אתה יכול להשאיר אצלך. מבחינתי ברגע שהחלטת להתגייס למשטרה אז השיקול דעת שלך כבר שגוי ואתה לוקה בחסר.

הבוקר עלה והחיפושים אחר דריה לא העלו דבר.
שלי הצליחה להתחבר לפייסבוק של דריה ומצאה שם את ההודעה שכתב לה מישהו בשם זאב.
אמה ניגשה עם זה שוב למשטרה.

בבית בו הייתה דריה כלואה נפתחה הדלת ודריה זינקה ממקומה.
זאב נכנס והרגיע אותה. בואי מותק, אמר לה, הבאתי לנו עוד מנה שתיקח אותנו לרקיע השביעי
ונוכל לגעת בשמים ולדפוק על דלת ביתו של אלוהים.
מי לא רוצה לראות את אלוהים ולבקש ממנו כמה משאלות או לשאול אותו לחילופין כמה שאלות, הא? בואי מותק.

זאב התיישב לידה ולקח בידו את המזרק שהכין מבעוד מועד. הוא קפץ את אגרופו ווריד
כחול וגדול התגלה על זרועו. המזרק ננעץ ישירות לתוך הווריד וזאב פתח את ידו ועצם את עיניו.
הוא שאף עמוקות ואז נאנח ופקח את עיניו.
החומר הכי טוב שיש בשוק היום אמר וחייך.
בואי,יפה שלי, אנחנו הולכים לבקר בביתו של אלוהים.
זאב משך את ידה של דריה ,סגר את אצבעותיה לאגרוף והחזיק אותן בכל כוחו, ואז התגלה
ווריד קטן והוא נעץ את המחט שרגע לפני השתמש בה ודריה צרחה וניסתה למשוך
את ידה, אך הוא אחז אותה בחוזקה, ממש כמו העכביש שכלא אותה בתוך קוריו .
היא עצמה את עיניה והרגישה איך הדם זורם בגופה, מעלה מטה במהירות ודופק ליבה מאיץ
אף הוא והקצב בגופה איבד כל שליטה.
תשכבי, יפה שלי, עוד מעט יהיה לך טוב ותקבלי גם אהבה.
דריה שכבה על המיטה וזאב נשכב על ידה. אט אט הוא השיל מעל גופה את בגדיה
והזאב שבו החל לטעום את כיפה אדומה.

היא שמחה להיות בזרועותיו של מישהו שמחבק אותה. היא לא ידעה שזו אינה אהבה, כי מעולם לא ידעה מהי באמת אהבה.
בערב כשהתעוררו לקח אותה זאב למאורה במקום הכי שפל ונמוך, בתחנה.
שם הכיר לה את לידיה וטלי ושירן. כולן היו בנות צעירות וכולן חיפשו אהבה.
זאב היה זה שהביא אותן לכאן ועתה הוא מספק להן אבק לבן שמעיף אותן אל הכוכבים
והן בתמורה מספקות את הלקוחות ואת הכסף מעבירות אליו והמעט שממנו נשאר בידן.
הן ברחו מהשבי של עצמן ועתה הן שבויות בידיו של האחר שבז לגורלן.
זאב מחבק את דריה ונותן לה לשאוף מהסיגריה בידו, שלא תהיה מודעת לנעשה מסביבה.
כך יוכל להכניס גם אותה לעסקים, שפורחים ומכניסים לו הכנסה בכלל לא רעה.
הפרגיה הצעירה הזו תביא עוד קצת לקוחות שצמאים לגופה צעירה, חושב הוא בליבו, מביט בה ולוקח עוד שאיפה עמוקה מהסיגריה בת בריתו הנאמנה.

רכב נעצר ובו יושבים שני חבר'ה מבוגרים. הם סורקים בעיניהם את הבנות שעומדות ליד מגרש החנייה המוזנח, בו עשרות מזרקים זרוקים על האדמה.
זאב עומד ומתבונן מהצד, לידיה ניגשת  ומקץ דקה של משא ומתן קורצת לזאב ונכנסת לרכב.
זאב מחייך שבע רצון ,מסתובב ופונה לרכבו ואחריו משתרכת דריה כמו גופה תלושה, נערה שחשבה בתמימות
שבחוץ תמצא טוב יותר ממה שבפנים.

לילה נוסף עבר בלי דריה.
הוריה וחבריה חיפשו וחיפשו, אך לשווא. אביה בא בטענות לכל העולם ואמה מלבד מים וכדורי הרגעה לא הכניסה לפיה דבר.
בכל תחנות המשטרה הופצה תמונתה וברשתות החברתיות נכתב:

כל היודע דבר על מקום הימצאה או שראה אותה
נא לפנות למשטרה או להתקשר למספרי הטלפון
של המשפחה.

לקראת חצות זאב הוריד את דריה בפינת הרחוב בו היה ביתה ובטרם נסע אמר לה, שעליו לנסוע ליומיים וחכי לי יפה שלי, אני הולך אבל אני גם חוזר…
דריה עמדה והביטה במכונית הספורט השחורה עד אשר נעלמה מעינה.

היא התיישבה במקומה, אחזה בראשה שעמד להתפוצץ והחלה לבכות.
שכנה שתלתה כביסה בבניין ממול שמעה את בכייה. היא הביטה בה ממושכות ואז נזכרה. היא קראה לבעלה שישב כמו שק תפוחי אדמה מול מסך הטלויזיה והתלונן על כך שהיא תמיד מוצאת סיבה להקים אותו מהספה . למה קשה לך לראות אותי יושב? שאל ממורמר.
"מה קרה, מה הלחץ"? ששששש, שקט סימנה לו באצבעה על פיה.
תגיד לחשה,  זו לא הנערה הנעדרת שמחפשים אחריה?
הבעל המתוסכל הוריד את משקפיו והביט בדריה. נו,זה היא, לא? שאלה שוב בעודה דוחפת את מרפקה בכרסו הגדולה.
כן, נראה לי שזו היא .תתקשרי למשטרה מה יש להפסיד? חייך וליטף את כרסו. מקסימום יעצרו אותך על הטרדה ותשבי כמה ימים במעצר. הוא דמיין את הסיטואציה ופרץ בצחוק.
ניידת סיור, שהייתה בסביבה הגיעה תוך מספר דקות. תודה לאל ,קראה מלמעלה השכנה,
רק שרוצחים פה מישהו אתם מגיעים כזה מהר. השוטר הרים את ראשו ונופף בידו בביטול לדבריה ואחר כך ניגש אל דריה ,החליף איתה מספר מילים והוביל אותה אל הניידת. נו, צעקה מלמעלה לשוטר, זו היא? השוטר הניע את ראשו לחיוב והשכנה נכנסה פנימה ופניה קורנות. תצטרך להמשיך ולסבול אותי פה, פנתה אל בעלה. זו הנערה ואני אשאר איתך פה ואתה יכול להמשיך ולדמיין אותי איך שבא לך, ותוריד את הרגליים שלך מהשולחן.

הוריה של דריה היו נסערים, כשראו אותה. מה קרה לך? מי עשה לך את זה? שאלו.
השוטרים נכנסו פנימה והתיישבו מול דריה במטבח.
מישהו פגע בך? צריך להגיש תלונה.
לא, ענתה דריה.
הלכת מרצונך? שאל השוטר הגבוה בעוד הנמוך משחק בטלפון הנייד.
דריה הנהנה בראשה.
את הלכת מרצונך? שאל שוב אביה וקרב את פניו אל פניה ועיניו זועמות.
דריה הרימה את ראשה וחייכה מול פניו. כן,הלכתי מרצוני.
למה,מה רע לך? ילדה כפויית טובה. הכל יש לך צעק.
דריה קמה ממקומה. על החיים ועל המוות לחשה.
יש לי הכל ואין לי כלום אמרה.
יש לי אוכל, יש לי בית,  יש לי כסף, בגדים, מותגים ועוד ועוד, אבל הכל חומר.
בחומר שאתם נותנים לי אין אהבה, אין נשמה, אין חום. נכון, יש הרבה כסף אבל הכסף
הוא קר, הוא רגעי  ואני זקוקה לבית,ליציבות , לחום ולאהבה.
כן, הלכתי מרצוני. חזרה ואמרה.
"אם כך, אני לא רוצה אותך בבית, מקומך אינו כאן."
תפסיק, צרחה עליו אמה. הכל בגללך. תעזוב אתה את הבית ותעזוב את הילדה.
השוטרים התיישבו בינתיים והביטו זה בזה חסרי אונים .הם הוציאו טופס ומילאו את הדו"ח.
אביה של דריה יצא מהבית בטריקת דלת ואמה לקחה אותה למקלחת, ובעודה מסייעת לה להוריד את בגדיה ראתה סימני ההזרקה בידה והחסירה פעימה מליבה.
דריה, אם לא תחזרי לעצמך ותסלחי לנו על הטעויות שעשינו את תלכי לאיבוד ואף אחד לא יוכל להצילך.
דריה התמלאה בזעם והחלה לבכות ולצרוח ולזרוק על אמה מכל הבא ליד ופנתה לחדרה, טורקת את הדלת בחוזקה. אמא של דריה התיישבה על הרצפה , עצמה את עיניה ומחשבותיה התגלגלו אל זכרונות מהעבר שקפאו בתוך מוחה, אך עתה שבים הם ומציפים את תודעתה ללא שום רחמים:
היא ישבה בלובי בשמלת המשי שלה בגוון הפנינה עם ציורי הפרחים השחורים. לרגליה נעלה נעלי עקב גבוהים בצבע שחור תואם לפרחים. שיערותיה הזהובים היו פזורים ועגילי הפנינה הציצו בעדם.
מבטים רבים הופנו לעברה, אך היא המתינה במתח ללקוח הבא. גילו היה כמעט כגילו של אביה
וכסף לא היה חסר לו, אבל לה כן והדרך היחידה שלה להמריא הכי גבוה שאפשר בזמן הקצר ביותר היה לשמש כנערת ליווי ועם זאת להישאר בין תחומי הצללים.
המלצר ניגש לעברה ולחש לה משהו על אוזנה. היא התרוממה ממקומה וניגשה למעלית.
באצבעה לחצה על הקומה העשירית והוא חיכה לה שם.
את הפנטזיות שלו הגשים בין ארבעת הקירות ואיתה ובסופו של כל מפגש מעטפה עבה חיכתה
לה על השידה.
אט אט קשר את נשמתה אליו והיא שהיו לה חלומות להגשים הסכימה לעבור לגור עימו ,לא מתוך אהבה אלא מתוך שנאה של עצמה. היא בחרה בכסף שקנה אותה והפסידה את האהבה. וכך
ביום מן הימים היא אף הרתה לו ודריה באה לעולם הקר בו חיה אמה, שלא ידעה אהבה ולכן לא ידעה לתת אותה.
אביה החל להתרחק מאמה ומידי פעם. היא הייתה שם והוא לא פספס אפילו פעם אחת ותמיד דאג להזכיר לה שמהאשפתות אסף אותה……
עתה אלוהים החליט , כנראה, לסגור איתה מעגל. הוא יכאיב לליבה דרך בתה והיא תאלץ לעשות  את חשבון הנפש שלה ותכה על עברה ועל הדרך בה בחרה.

דריה שכבה במיטתה וסירבה לפתוח את הדלת . באמצע הלילה היא התעוררה מבועתת ומזיעה. אני חייבת משהו שירגיע אותי מלמלה.
היא החלה לחייג את מספרו של זאב. הטלפון צלצל וצלצל, אך לא היה מענה. מקץ מספר דקות
נכנסה שיחה לא מזוהה לנייד שלה.
הלו,מי זה? שאלה
זה חבר של זאב. מה את רוצה? אני צריכה לדבר איתו, ענתה.
באיזה עניין? שאל שוב.
אני רוצה שיביא לי קצת חומר אם אפשר.
מעבר לקו שררה דממה.
תמתיני נשמע קול. מקץ מספר דקות חזר הקול. הלו, את שם? כן,כן, אני ממתינה ענתה , בסדר אמר, אני אביא לך עוד חצי שעה. תהיי למטה ליד פחי האשפה.
דריה התגנבה החוצה מביתה. רכב נעצר ומתוכו נשלפה יד החוצה וזרקה חבילת נייר קטנה.
דריה הרימה את החבילה והסתירה אותה בתוך חזייתה. התרגשות רבה אחזה בה והיא חייכה לעצמה.
בחדרה היא הכינה את החומר כמו שזאב לימד אותה. היא הניחה אותו על המראה הקטנה ששימשה אותה לאיפור בימים יותר תמימים ושאפה את האבק הלבן , עצרה לרגע את נשימתה ואת עיניה וחיוך גדול נפרש על פניה.
לחיי הביקורים בממלכתו של אלוהים אמרה והביטה במנורת הלילה הצבעונית שהסתובבה והסתובבה על צירה ועיניה הסתובבו יחד איתה.

השכם בבוקר, אמה רצתה להציץ לתוך חדרה ולבדוק מה קורה עם בתה, אך דלת החדר הייתה נעולה. היא תפסה את ראשה ונאנחה. למה? למה? חזרה ושאלה. למה מגיע לה ולי לסבול? לא היה די בסבלי שלי ? אהיה מוכנה לקחת הכל שוב על עצמי, אבל אני לא מוכנה שתיהיה שום פגיעה בבתי. בבקשה ממך אלוהים , לא אעמוד בזה יותר.
היא הלכה לסלון ונחתה על הכורסא, גופה כבד ועייף וראשה סחרחר. השעון עמד מנגד וצעד את דקותיו. עוד דקה ועוד דקה, היא ספרה דקות עד שראשה נשמט לצד ועיניה העייפות נעצמו.

דריה התעוררה מצלצול הטלפון. הלו, מי זה? זה זאב יפה שלי, מה שלומך? רק התעוררת?
דריה מתחה את גופה על המיטה וענתה בקול מנומנם, כן ממש עכשיו. טוב, תתארגני מהר אני אבוא לאסוף אותך עוד חצי שעה. יש לי הפתעה בשבילך אמר והשיחה נותקה.
לתוך תיק בית- הספר שהיה מונח לצידה דחפה חולצה ,את הקפוצ'ון  ואת הכסף שעמד על השידה. היא יצאה על קצות אצבעותיה , מנסה להיות בשקט עד כמה שאפשר. בסלון בטרם צאתה מהבית ראתה את אמה מכווצת על הכורסא. היא עמדה במקומה והביטה בה. רחמיה נכמרו עליה, היא ידעה בתוך תוכה שהחיים של אמא אינם טובים לה והיא חיה בשקר עם עצמה, ועכשיו היא עושה לה בעיות ואמא סופגת וסופגת ו…… צפצוף של מכונית קטע את מחשבותיה והיא מיהרה לצאת בטרם תתגלה.

ילדה יפה שלי, ליטף זאב את פניה וליקק את שפתיו. הבאתי לנו היום את הפינוק של הפינוקים.
החומר הכי טוב שיש. אם זכית לבקר כבר בבית האלוהים, עכשיו את הופכת להיות האלוהים בכבודו ובעצמו. דריה חייכה וזאב החל בנסיעה.
בתוך הבית שזכתה לבקר בו כבר בעבר, זאב הכין את החומר ,שאף ממנו מעט והעביר לדריה, היא שאפה מלוא ריאותיה ועצמה את עיניה תוך כדי שהחומר מתפשט לו בתוך גופה הצנום . זאב הביט בה בסיפוק, הוא הנהן בראשו והתקרב אליה , מוודא שהחומר הפך אותה בראשה למלכה ובגופה לשפחה. היא הניעה את ראשה מצד לצד כאילו מערבבת משהו בתוך הקופסא ששכנה בראשה. זהו  ,זה הרגע, אמר בליבו. הוא החל להפשיט אותה ולגעת בגופה. היא צחקקה וכבר לא הייתה שם. כשסיים את מזימתו מיהר להתקשר למספר טלפון של האדם לו סיפק סחורה טרייה של בנות תמימות. הכסף שהלה הסכים לשלם הספיק לכסות את המנות הכי משובחות ועוד. הוא מסר לו את הכתובת והמתין במכוניתו. לא חלפה רבע שעה והאדון ניצב במקום. הוא מסר לידיו של זאב מעטפה עבה ובתמורה זאב מסר לו את מפתח הבית והבטיח לו שהסחורה בפנים ממש שווה.

המפתח הסתובב פעם אחת ועוד פעם והדלת נפתחה. הוא נכנס פנימה לבית שכבר הכיר בעבר והציץ לסלון, משם המשיך לחדר השינה .
הדלת הייתה סגורה, הוא הושיט את ידו אט אט ופתח אותה. החדר היה חשוך, אך עדיין האור המועט שחדר מבעד לתריסים אפשר לו להבחין שהמיטה מסודרת ושאין בה אף אחד. הוא הפנה את מבטו הצידה וראה אותה עומדת וגבה אליו ועיניה מביטות החוצה, גופה היה נראה כאילו קפא. הוא שב וסרק את גופה. היא לבשה חזייה שחורה ועל פלג גופה התחתון היה מכנס זעיר בגוון שהזכיר לו את המכנסון שראה על בתו. היא נראתה לו בת גילה, אך את פניה לא ראה, אבל כן, זה מה שהוא אהב.
כח..כח…כחכח בגרונו. היא נשארה נטועה על מקומה. הוא התקרב לאיטו  ועמד מאחוריה. הוא נגע בכתפה והיא הסתובבה לאט לאט כמו בובת בלרינה על תיבת נגינה. הוא קפץ לאחור בבהלה וזעקה נמלטה מפיו. היא הביטה בו וחייכה. הוא התקרב אליה שוב קרוב יותר והפעם ידו לא נגעה בעדינות בכתפה אלא הונפה בכל הכוח וסטרה ללחייה. היא הועפה לאחור ונפלה.

זונה, יצאה המילה מפיו בצעקה, זונה זה מה שאת רוצה? אם כך אז בואי ואני אראה לך מה זה להיות זונה. הוא משך אותה והדף אותה על המיטה. היא הביטה באיש שמולה, אבא שלה. לא, אני לא אתן לו את העונג הזה, אמרה בליבה . היא הושיטה את ידה למנורת הלילה וכשהחל להפשיל את מכנסיו, חבטה בו בחוזקה בראשו פעם אחר פעם עד שנפל. היא רצה לדלת אך היא הייתה נעולה. החלונות היו מסורגים וליבה ועיניה שניהם היו מטושטשים. זונה, נשמע שוב הקול.
היא רצה למטבח ולקחה את הדבר הראשון שראתה. ליבה דפק בקצב לא סדיר ועיניה ראו בעיקר
כתמים בצבעים שונים. הנה הוא הכתם השחור והגדול הזה, אם תפגע בי תיהיה כתם אדום צרחה . בואי הנה מותק שלי, אני אעשה לך טוב, מבטיח לך. את הרי גם בת של זונה, את חייבת
להמשיך את מה שאימך עשתה. גם היא סיפקה את אבא שלך עד שנולדת. דבריו גרמו לה להתקרב עוד ועוד ומול עיניה ראתה שוב את דמותה של אמה בטרם יצאה. זהו צעקה דריה, אני הולכת להפוך אותך לאדום איש שחור ורע שכמותך. הצילו, הצילו, צעקה בכל כוחה. היא ניסתה להגיע אל תיקה ולהוציא מתוכו את הטלפון הנייד, אך הוא משך אותו מידיה וכל הדברים שבתוכו התפזרו על הרצפה. הטלפון היה במרחק פסיעה ממנה, אך אביה ידע שזה הדבר שהיא רוצה והוא גרר את עצמו וידו כמעט אחזה בו , אך דריה נעצה את להב הסכין באצבעו ובזמן שמשך את ידו וצווח מכאב היא הספיקה להרים את הטלפון לרוץ למקלחת ולנעול את עצמה מבפנים. היא הקישה את מספר הטלפון של אמה וכשזו ענתה לה מבוהלת כולה, ביקשה ממנה להגיע אל האיזור בו הייתה, תיארה לה את הבית שאת מספרו לא ידעה וביקשה ממנה למהר ולהזמין את המשטרה, כי היא כלואה בדירה ומישהו מנסה לאנוס ולרצוח אותה.

אני אעשה לך היום סוף שמעה את זעקותיו של אביה, שהפך כעת להיות האדם האדום. חתכת לי את האצבע זעק ודפק בחוזקה על דלת . תפתחי מיד.
קול סירנות של המשטרה נשמעו מרחוק, אמה נתנה לקצין משטרה לדבר עימה ולהסביר לו היכן היא נמצאת. דריה התאמצה בשארית כוחה לתאר לו את הדירה, אך הוא ביקש ממנה לתאר לו את הסביבה. מה שבפנים פחות מעניין אותי אמר והמשיך לדבר ברשת ולכוון את פיקודיו.
קולם של הסירנות נשמע עתה קרוב יותר. הדלת של האמבטיה החלה לרעוד וציריה חרקו. את לא תצאי מפה בחיים צעק, אני אהרוג אותך , אהרוג את אמא שלך הזונה ואתאבד. דריה ניסתה בכל כוחה להחזיק את הדלת ולהתנגד. הצילו, הצילו צרחה  והבכי והבהלה החלו להחליש את קולה וכוחה.

תנסו פה, שמעה מישהו קורא. פה יש בית שהוא בדרך כלל ריק. קולות של דפיקה נשמעו .
הצילו, הצילו. אני אהרוג אותך תשתקי זונה .זה פה ,תפרצו את הדלת שמעה.

דלת האמבטיה נפתחה ומול פניה עמד אביה כולו אדום ואצבעו התלושה מתנופפת באויר. אמרתי לך שאהרוג אותך, נכון? הנה אני אקיים זאת עכשיו אמר ומשך מידה את הסכין. חתך עמוק נוצר בכף ידה והצבע האדום החל לזלוג ממנה גם. היא הביטה בדם הרב שניגר והייתה בטוחה שזהו , עכשיו היא נפחה את נשמתה והביקור הבא בממלכת האלוהים יכלול גם שינה ארוכה ויהיה לכיוון אחד בלבד.

דלת הכניסה נפרצה, קולות רבים נשמעו . הוא אחז את הסכין והצמיד אותה לגרונו. לנגד עיניו עברו בשניות כל חייו. הוא עצם את עיניו והסכין נעלמה מידיו. עיניו נפקחו שוב ומולו עמדו שתי שוטרים שהזהירו אותו מלזוז והודיעו לו שהוא עצור . תנו לי לעבור , הילדה שלי איפה היא? מה הוא עשה לה? דריה תעני לי . דריה פקחה את עיניה והביטה בפנים שמעליה. אמא גם את כאן איתי אצל אלוהים? השוטרים חייכו ואמה הרימה את ראשה הצמידה אל גופה וחיבקה אותה. אני כאן איתך, אבל אלוהים אוהב אותך ונראה לי שהחליט לתת לנו עוד צ'אנס בעודנו בחיים כאן למטה על האדמה. היא נישקה את מצחה והביטה בשנאה באדם שמולה. בוז לך אמרה. מילא להרוס לי את החיים, אבל למה לה?אתה אדם חולה, חלאה אמרה וירקה בפניו.

זונה, לחש והגה כל אות ואות בהנאה. הבת שלך היא זונה בת של זונה. התפוח לא נפל רחוק מהעץ. התפוח לא נפל , הוא ביד שלי עכשיו ענתה . מי שנפל בסיפור הוא אתה, כשבחרת לגלם את דמותו של הנחש ולהפיץ רק ארס מסביבך. הגיע עת התשלום על חטאך.

הסיפור שלנו מסתיים עם סוף דומה והמשך שונה. התפוח שוב תלוי על העץ.

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים