בניין חיינו

 

לעתים, מה שבנוי על-פי הספר: בלוק על גבי בלוק ונראה עמיד ויציב כמו בנין רב קומות,שבו מתגוררים אחד מעל השני פרקי חיינו ,עלול להיסדק יום אחד מרעידות אדמה קטנות ,שמרעידות את יסודותיו ואחר כך עלולה להגיע רעידת אדמה גדולה שתפיל אותו סופית.

הנה,בואו ואספר לך על בניין החיים ודייריו:

קומה א': ילדותינו וכל מה שספגנו מבית הורינו.

קומה ב': נערותינו וכל חוויותינו ,המשברים והבנייה של גיל ההתבגרות, שלעולם אינו תם.

קומה ג': תרומה למדינה.צבא או שרות לאומי.

קומה ד': ברוכים הבאים למשפחת העולם, למציאות. זה יכול להתבטא אצל כל אחד בדרך שונה,כמו:
לימודים,עבודה,טיול בחו"ל ואז נחיתה רכה או לחלופין נחיתה קשה.

קומה ה': מצאנו את האהבה והיא מתגוררת מאחורי דלת, שעליה תלוי שלט עם לב אדום ועליו כתוב:
כאן גרים בכיף ….ושמו של הגבר ושמה של האישה.

בקומה ו': לכאן גרים בכיף נוספה המילה:"משפחה" ,כי עכשיו גרים שם כבר שלושה. נוסף צאצא קטן שנמצא בין הלב של הגבר ללב של האישה.

בקומה ז': הנוף הנשקף מהחלון מהמם,אבל למי יש זמן להביט החוצה. בבית הזה יש כבר שני צאצאים והשלישי בדרך. ויש אמא  ויש אבא ועייפות לרוב ושגרה ושכחה ולבד ולחץ והרשימה עוד ארוכה.

צריך להבין שהסדקים בבניין של חיינו, הם סדקים טבעיים שכל בניין חווה בעודו עומד על תילו. זה תהליך ולא דבר שקורה ביום. אלו הם סדקים קטנים קטנים שמתעלמים מהם ביומיום ודוחים אותם לעוד יום ובסוף מפאת ההזנחה הם גדלים לממדים כאלו שכבר לא ניתן להתעלם מהם והם דורשים טיפול. כששואלים אותי מה נשמע אז בעבר עניתי:"הכל בסדר",אח"כ ידיד שלי הפנה את תשומת לבי לכך שכדאי לומר: "הרוב בסדר" והוא צדק.
ועכשיו ידיד נוסף שעניתי לו ב"הרוב בסדר" צחק והוסיף: והשאר בטיפול. נכון, זוגיות דורשת אחזקה וטיפול,אבל מי באמת מקפיד לקיים את כל ההוראות הכרוכות בכך?

יש משברים בחיים. לפעמים צריך קצת פסק זמן. לשבת לבד, לתפוס קצת מרחק אחד מהשני,

געגוע, ומבט לאחור אל הלב האדום.

למצוא משהו, והעיקר לנסות.

 

כל הזכויות שמורות למיכל סלוצקר עמרן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים