היא אמרה לו:
הורד את כנפיך ונחת על האדמה.
אתה לא מלאך.
אתה בשר ,
אתה אדם.
עת לעבוד ועת לנוח,
שוב חזרו ימי השגרה
עבודה רבה ממתינה לשובך
עת לעבוד ועת לנוח ,
וביום השביעי תדע שוב מנוחה.
תלבש את כנפיך הצחורים ותמריא בינות הפסוקים.
שיר השירים יתנגן בליבך,
ומזמורי השבת ינעימו סביב שולחנך.
הוא קם בשתיקה
לבש בגדים של יום חול, סתם בגדי עבודה
התקרב אליה ונשק על לחיה.
היא חייכה,
כשעל מפתן הדלת עמד, והביט ביום החדש שנולד.
אושר לפתע הציף את ליבו,
כשצעד בדרכו אל השגרה אל הדרך שהכיר .
בתוכו ידע כי כל יום טומן בתוכו את הלא נודע
הוא ציפה למשהו
הוא לא ידע מה ..