פגישה @

נפגשנו בשעה 20:50,
קבענו בתחנה- בכניסה לנמל.
אני לבשתי לבן,
והוא היה לבוש כמו טווס.
שלום, אני איציק אמר.
שמו הציק לי, אבל לא אמרתי דבר.
הושטתי את ידי ומיד משכתי אותה בחזרה.
שושנה, אמרתי.
שו-ש-נה, חזר אחריי כמו קוף אחרי בנאדם.
אחלה שם, באמת.
קצת זקן לבחורה צעירה, אבל לא נורא,
אתרגל, אל דאגה.

אז מה? תרצי שנמשיך מכאן לקפה אצלי בדירה,
או שסתם נשב כאן על שפת הים ,ונפטפט ונפטפט
עלייך ועלייך ועוד קצת עליי?
קמצן , מלמלתי.
סליחה, מה אמרת? שאל
אה, נזכרתי בדיוק בסיפור שאני קוראת עכשיו,
"הקמצן" של מולייר, מכיר?
בוודאי מכיר, גיחך וכחכח בגרונו.
גם שקרן, מלמלתי.
מה? מה אמרת? שאל
אני לא מבין מה את אומרת,
דברי בקול רם. מה את ילדה בגיל ההתבגרות?
אמאל'ה, פדופיל לחשתי.
טוב, אז מה הוחלט? שנלך אליי?

סוף סוף ,
הצלצול הגואל .
היי, מה קורה? נשמע קולה של לילי, חברתי הנאמנה.
"הייתי", עניתי. עכשיו!
מקץ דקה הגיחה מהחנייה ממול החיפושית הכחולה.
עלי, קראה אליי.
רגע, לאן? שאל הקמצן.
לחסוך לך את הקפה ולשתות אותו אצל חברה.
ומה איתי? שאל
הדרך לכיסך ארוכה צעקתי,
ובין האמת והשקר – אין  תחנות ביניים.
אני יורדת בתחנה הזו. הייה שלום.

הלך עוד אחד, צחקה לילי בקולי קולות.
מתי יבוא כבר האחד? צעקתי בקולי קולות?

מישהו בטוח נברא אי-שם בשבילי.