אל תסרבו לאושר

שיר של פבלו נרודה-המשורר הלאומי של צ'ילה, חתן פרס נובל.                                                במילותיו מצאתי כל-כך הרבה אנשים שאני מכירה ופוגשת בדרכים. אנשים שגוועים בעודם חיים.                אנשים שפוחדים לסכן את הודאי או הלא ודאי, בכדי ללכת אחר חלום.  אנשים שפוחדים לברוח מהעצות הנבונות, מהנורמטיבי, מהמוכר, מהשגרה.                                                                                 למה?                                                                                                                                       אז אל תסרבו לאושר, כי אט אט גווע זה
המשועבד להרגליו, החוזר יום יום לאותם המסלולים.                                                                         אט אט גווע…
זה שלא מסובב את ההגה
כאשר הוא לא מאושר
מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו…

אל תסרב לאושר/ פבלו נרודה

אט אט גווע…
מי שלא נוסע,
מי שלא קורא,
מי שלא שומע מוסיקה,
מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו.
אט אט גווע…
זה שהורס את האהבה לעצמו
זה שדוחה עזרה מושטת
אט אט גווע זה…
המשועבד להרגליו,
החוזר יום יום לאותם המסלולים.
אט אט גווע…,
זה שלא מחליף את המותג
שלא מחליף את צבע הלבוש,
שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר.
אט אט גווע…
זה שמתחמק ממערבולת החושים
המונע מעצמו תשוקות,
המחזירות את ברק העיניים
ומשקמות את הלב ההרוס.
אט אט גווע…
זה שלא מסובב את ההגה
כאשר הוא לא מאושר
מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו…
אט אט גווע…
זה שלא מסכן את הודאי
או הלא ודאי,
בכדי ללכת אחרי חלום.
אט אט גווע…
זה שלא מרשה לעצמו
אפילו פעם בחיים
לברוח מהעצות הנבונות.
חייה היום!!
סכן היום!!
עשה היום!!
עשה מיד!!
אל תסכים לגווע לאט!
הסר את המכשולים
אל תסרב לאושר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *