שלי-שלך

 

היא אמרה לו: אתה לא כתמול שלשום,

עיניך כבויות, פניך עצובות,
גופך שפוף, ואני ניצבת מולך,
חצי ממני הוא שלך.

הוא אמר לה: הבטחתי לך שתהיי הפרח ואני העציץ,
אני אשקה אותך ואת תרווי את צימאוני.
אבל הפרנסה קשה,
האהבה מתעתעת,
הילדים מחכים,
והחלומות מתמוססים,
ואני………..אין לי בכלל זמן לעצמי.

אני אוהב אותך, אבל הולך לאיבוד,
השבילים שרקמתי בתוך ליבי הולכים ונעלמים,
תראי: הם מטפסים ועולים אט אט על פניי.

היא לחשה לו : שלי הוא שלך, ושלך -שלי הוא.
אקח לי חצי מכאבך, ויהיה לך מקום גם לעצמך.

הוא אמר לה : אקח אותך איתי, אשאך בתוך ליבי.
והיא לחשה לו: חזור לשביל, לך לאיבוד                                                                                           וזכור תמיד את הדרך חזרה                                                                                                           לנצח אהיה פרח החיים                                                                                                                 שלי- שלך.

כל הזכויות שמורות למיכל סלוצקר-עמרן, כתיבת סיפורים , שירים ותוכן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים