את עומדת מולי
עם חיוך של שודדת ים.
את עומדת מולי, ומבלי להניד עפעף
את שודדת את חיי, את לבי, את הפעימות המחזיקות אותי חי.
את נשימותיי את מאיצה,
וכמו דג ברשת מתעתעת בי, עם חיוך של שודדת ים.
לרגע נושם לרגע חדל,
לרגע רואה לרגע עיוור.
ואת, את עומדת מולי, עם חיוך של שודדת ים,
הפעם את יודעת –
לא את הים שדדת,
שדדת אותי ותפסת -דג זהב.