אהבה נכזבת-שיר עם מתורגם מערבית (עתאבאת מוצליה)

צדיק עמרן בן מג'ידה ורחמים(מוסול, עיראק) צדיק אל מצלאווי (Zadik , mosul)

כשמג'ידה, אימו של אבי צדיק, נפטרה ממחלה בטרם עת, הוא היה רק בן 8 שנים. ילד קטן, שהגעגועים לאימו אינם מרפים ממנו גם היום.                      אחותו לטיפה, היתה רק בת 10 שנים, אך היא נאלצה לעזוב את לימודיה ולסייע בכל הנדרש למשפחה. אב המשפחה, רחמים, שעיקר עיסוקו היה במסחר, טבע ביגון המר, ומצא ניחומים בדיקלומם של שירי עם עצובים שגרמו לו לפורקן ולבכי רב. לטיפה ,הילדה, הייתה יושבת לידו , משננת את המילים ומזילה דמעות על אימה שנפטרה בטרם עת ועל צערו של אביה. שירים אלו נחרטו בזכרונה, ואחד מהם  מובא כאן לפניכם.

צדיק עמראן בן מג'ידה ורחמים Zadik amran ben magida (mosul

אהבה נכזבת / תרגום מערבית: צאלח מאיר  (לזכרה של סבתא מג'ידה).

 מרוב צער וכאב לב הלכתי לבקר את אלופת נעוריי                                                                        חיפשתי ולא מצאתי את אהובתי                                                                                              ישבתי ובכיתי

 הוי בני משפחתי-אנא, אל תעזבוני                                                                                                  ואל תשאירו אותי עצוב, בודד וגלמוד                                                                                            זר ורחוק מאוהבת לבי ונפשי

 חודש הפרידה, הוי חודש הפרידה                                                                                          הלוואי ולא היית מופיע                                                                                                              לא היית מאיר וזורח                                                                                                                באשמתך נפרדתי מאהובתי                                                                                                  נפרדתי מהאהובים החביבים שלי

 מגיע לנו לבכות ולהתאבל                                                                                                        מיום שנפרדנו מאהובינו                                                                                                        הרבה דמעות זלגו מעינינו                                                                                                              וירדו והרטיבו את לחיינו                                                                                                      הרטיבו את דמותינו ובלו את בגדינו

 רוצה אני לעבור את הר חמרון                                                                                                  לחפש ולפגוש את אהוביי הרחוקים                                                                                        שנפרדו ממני במשך שנתיים ימים                                                                                            הגידו לי, האם יצמיח ראש המלח פרח?                                                                                      ואם כן, באותו היום עשויים אהובינו להפגש.

אני רוצה לשבת על פרשת דרכים ולחכות                                                                                   שעה אני מחכה ושעה אני בוכה                                                                                                       מחכה ומחכה ועדיין לא באו                                                                                                       שאלתי את מורה הדרך מדוע לא באו                                                                                      וכשענה לי שלא יבואו                                                                                                               נפל לבי בקרבי, כוחותיי עזבוני                                                                                                 התמוטטתי ויותר לא קמתי

בסוף הלילה נזכרתי בכם ידידיי                                                                                               בגללכם שתיתי ובלעתי את הרעל חביביי                                                                                  שאלתי את גלי-הים: היכן ידידיי?                                                                                                  שתקו ולא רצו לענות לי                                                                                                            לבסוף ענה לי החוף ואמר: לא כדאי לחכות                                                                              ידידיך רחוקים והם אינם באים

שתיתי מכוסות הסבל ולא נרפאתי                                                                                       נשארתי חולה                                                                                                                        אהבה ומזור לא מצאתי                                                                                                                כי הפצע עמוק ואינו נרפא                                                                                                            הזמינו לי רופא לרפא אותי                                                                                                            הוא אמר לי: הפצע עמוק                                                                                                          ולעולם לא יירפא

 אשריך וטוב לך שאתה ישן שינה עמוקה                                                                                          לבך, לבך היה שמח ורחוק מצרות העולם                                                                                        פעם  היו עיניי  צחות ושמחות                                                                                                כשהתעוררתי היו בבואות עיניי עצובות, עכורות ודומעות                                                                   אך ורק מרוב צער הפרידה מאהובי

שתינו כוס האהבה והסבל                                                                                                            צר עלינו העולם וכשל כוח הסבל                                                                                                    לבי, לבי, מתחנן אני לפניך שיהיה קל סבלך.                                                                               דומה סבלי לסבלו של  איוב                                                                                                           שאינו נח ואינו קל                                                                                                                         לבי סובל    מהצער והיגון                                                                                                           רק שלא ימות ויקרה אסון

אני רוצה לספר ולהגיד אחריהם                                                                                                   כל מה שאני יודע וחושב עליהם                                                                                             ולבסוף נהפכתי ל"משוגע", רץ אחריהם                                                                                     הלוואי ואלוהים יעשה נס ואעמוד מאחוריהם                                                                                     כשהיא תעמוד ותשאב מים מהבאר                                                                                         הלוואי ותטה את כדה ותשקני מים מידיה היפות                                                                      אעמוד לצדה ואשתה כל הימים והלילות                                                                                          רק שלא תתרחק ממני ותשאיר אותי סובל בלילות ,                                                                    בודד, יחיד וחי על הזכרונות                                                                                                          משתעשע בחלומות.