אישה-הנס הגדול מכולם

רבי דוד אלימלך צעד לביתו לאחר שחזר מבית הכנסת. הרחובות עדיין ריקים, העיירה ישנה ורק קול צעדיו נשמע כמו מחוגיו של השעון ברגעי הדממה.

הבוקר עלה והוא החיש את צעדיו , מנסה לברוח מצינת הבוקר ומפתיתי השלג שהיכו בפניו. עוד צעד אחד והנה הוא על מפתן ביתו, מגבעתו השחורה הפכה ללבנה ועיניו מביטות השמימה ונושאות תפילה, בעוד ידו מושטת לעבר המזוזה. "ישתבח שמך האל הגדול והנורא"  אמר ונשק למזוזה. "כהרף עין משנה האל את סדרי העולם".

אנשי הבית החלו להתעורר משנתם. במטבח עמדה שיינה אישתו, ובידה קומקום עם מים רותחים. השלג הגיע אמר רבי דוד. שיינה ניגשה אל החלון והחלה לנגב את האדים שהצטברו עליו. חיוך גדול נסוך על פניה." השלג הגיע השלג הגיע" , קראה בקול רם. "ילדים קומו". צעקותיה הרמות הקפיצו את רייזלה , חנל'ה  ושרל'ה . מאחוריהן השתרכו אחיהם דוב ,זליג ומוישל'ה הקטן  שדחף את כולם , טיפס על השיש , הצמיד את פניו לשמשת החלון ולא זז. רייזל'ה לא המתינה, היא ניגשה אל דלת הכניסה ופתחה אותה לרווחה, כשרק כותונת לגופה. צמותיה הזהובות הגיעו עד למותניה והיא החלה לפרום אותם, בעודה עומדת על מפתן הדלת ואחיותיה מצטרפות אליה ועומדות לצידה . שערותיה הפזורות היו כעת כשכמיה על גבה והיא קפצה מהמדרגה שהפרידה בינה לבין חצר ביתם, ורגליה כבר שוקעות בשלג שהחל להיערם וכיסה את האדמה. ידיה לא המתינו, היא הייתה השובבה מכולן. היא התכופפה, חפנה בכפות ידיה כדורי שלג שיצרה,  והחלה לזרוק אותם אחד אחרי השני על אחיותיה, שעמדו במקומן. כשראו כך, הן מיהרו ועשו בדיוק את אותו הדבר. קול צחוקן וצעקותיהן הוציאו החוצה את רבי דוד, שניסה להרגיען  וגער בהן על כך שאינן מתנהגות כיאה, אך הן המשיכו בשלהן, מתעלמות מדבריו ואף מעיפות לעברו פתיתי שלג שקופים שפגעו במעילו. מקץ רגע יצאה  שיינה אחריו,  ואף היא ספגה כדור שלג על סינרה, אך המראה של בנותיה המשתובבות העלה צחוק על פניה, והיא משכה את רבי דוד להיכנס פנימה בחזרה למטבח , הושיבה אותו על הכיסא החום האהוב עליו, מזגה לו כוס תה והניחה בצלחת שמולו צנימים עם מעט חמאה וריבת פירות יער שרקחה.

"אבל, לא נעים, לא נעים" חזר ואמר. "מה יאמרו השכנים?" שיינה הביטה בפניו, חייכה את חיוכה החם והמרגיע, והחלה לדבר אל מול עיניו: "רבי דוד אלימלך, הרי לא מאתמול ואף לא משלשום  חי אתה בין בני-האדם, הלא תדע שהאנשים תמיד ידברו על מעשיו של האחר? הדיבור הוא מקור מחייתם והריכולים הם המזון לנשמתם. קצת שובבות , קצת שמחה על מעשי הבריאה לא פגעו אף פעם באף אחד. שידברו", קולה נשמע כעוס כעת. "מה יגידו? שבנותיך חוטאות? מה, האם יש חטא בשמחה על נפלאות הבריאה?" רבי דוד הרים את ידו כמתרצה, מלמל משהו מתחת לשפתיו ולקח לגימה מהשתייה החמה. בינתיים נגשה שיינה אל משה שקשקש באצבעותיו על האדים שנשף מפיו  על השמשה, הורידה אותו וציוותה עליו  לשבת ליד אביו. "בוקר טוב מוישל'ה שלי" אמר רבי דוד, "היום יהיה יום הלימודים הראשון שלך בחדר". מוישל'ה לא ענה, הוא היה כבר עסוק במריחת הריבה על הצנים ועל בגדיו. רבי דוד הביט בו בניסיונותיו למרוח את הריבה מבלי לפספס אף פינה, ולראשונה היום חייך והרגיש מעט הקלה. הוא קם ממקומו, הניח את המגבעת על ראשו  ולקול צהלותיהם של בנותיו החל לברך, להלל ולשבח את נס הבריאה ואת הנס הגדול מכולם: האישה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים