הוא פגע בי.

הוא הכאיב לי היא אמרה.
עיניה החלו שוב להתמלא בדמעות.
בואי, נוסעים אמרתי לה.
לאן? שאלה.
לכנרת.
למה? שאלה ובכייה התגבר.
למלא אותה בדמעות שלך, ולעבור את הקו האדום שנמצא בסכנה.
היא עיקמה את פרצופה וחיוך קטן עלה בזוית פיה.
הוא היה החבר הכי טוב שלי, אני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה, אמרה וניגבה את עיניה הדומעות.
הוא אמר לי שהוא מרגיש עכשיו על פסגת העולם, שיש לו הכל, שהוא אוהב אותי והוא פוחד שיקרה משהו וזה ייעלם. היא המשיכה לדבר מבלי לעצור.
אהבתי אותו ושיתפתי אותו בכול. רציתי להיות איתו בכל רגע ורגע אבל פתאום הגיע רגע אחר והכל השתנה.
הוא אמר לי שהוא חושב שמגיע לי מישהו טוב יותר ממנו.
הוא אמר לי שהוא לא רוצה לפגוע בי ושאני יקרה לו.
הוא אמר לי את זה לפני שבועיים, והוא עוד הוסיף ואמר שאין לי מה לדאוג . שכשאחזור בעוד שבועיים ניסע לצימר ו…אל דאגה, הוא לא מתכוון להיפרד.
עברו שבועיים של געגועים עזים.
הגעתי הביתה וישר טסתי אליו.
היינו ביחד כמו תמיד, כמו אז.
הוא לא גילה שום סימן.
אחר- הצהריים הוא הסיע אותי הביתה. בדרך הוא התחיל לגמגם דבר מה, אבל לא חשדתי.                 ככל שהתקדמה הנסיעה הוא החל לדבר על כך, שהוא חושב שמשהו בקשר כבר לא כמו שהיה, שמגיע לי טוב יותר, שזה אך ורק מתוך דאגה אליי, והוא חשב על זה במשך השבועיים שלא היינו יחד,              והוא החליט וזה מה שהוא רוצה.
סופי! אין דרך חזרה!
הייתי בהלם. שבועיים הוא נתן לי לצפות לו -לצפות לאהבה. באותם שבועיים היה לו את הזמן לעשות עם עצמו עבודה. הוא ניתק אותי אט אט מליבו, ממחשבתו, מהאגו שלו ומהדאגה לעצמו. והכי הכי מהפחד שלו- להמשיך בקשר ולהחזיק אותו.  ואני, תמימה שכמותי, חשבתי לתומי שכשהגלים מתגברים החזקים מתגברים, חשבתי שהוא חזק.
הוא איכזב אותי. הוא עצר בכניסה לביתי ואמר לי שלום. "שלום", כמה מצחיק להשתמש במילה הכי לא אמינה ואחראית כמו זו. אין שלום ולא יהיה לעולם!
השלום שוכן באדם עצמו. אצלו בטוח אין שלום, ומה שבטוח הוא שאצלי כרגע מתחוללת מלחמה, ואין בה שום מנצחים, כלל וכלל.

תבכי, אמרתי לה. אם יש משהו שאישה יודעת לעשות הרבה יותר טוב מגבר זה לבכות.
היא הושיטה לי את מכשיר הטלפון שלה . על הצג היא כתבה הודעה:
"חשבתי שאתה חבר, אמיץ, אחר…
לקחת החלטה לעצמך ולא בשבילי.
האמת היא שבאמת מגיע לי משהו טוב יותר, גבר אמיתי , לא כמוך, אחר.                                       עכשיו אני מבינה ופה אתה צודק.
אל תתקשר לעולם" !!!

הבטתי לתוך עיניה וחייכתי.

תלחצי על שליחה, ציוותה עליי. לחצתי בכל כוחי עם הבוהן על המקש.                                               ההודעה הועברה.                                                                                                                     תהיתי אם בזאת הסתיימה לה עוד מלחמה.

321670_568436586520573_857966710_n

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים