אמא תסדר את אבא

אמא, די, די תפסיקי עם זה, צעקתי בכל כוחי, אבל היא המשיכה בשלה, אז ניסיתי לדבר אל ליבו של אבא, וצעקתי בכל הכוח, אבא די, די, תפסיקו, אבל אבא המשיך לזרוק כל מיני דברים על אמא, ואמא עוד יותר התעצבנה, אז היא לקחה את הסכין הגדולה שהייתה מונחת גבוה על המדף, והושיטה אותה לאבא. הנה, קח לך את הסכין ותהרוג אותי, ציוותה עליו והתקרבה אליו כשהיא מותחת בכל כוחה את צווארה. הנה כאן, אתה רואה, אמרה. כאן זה העורק הראשי. פס אחד קטן וזהו. אין לך יותר אותי. אבא לקח ממנה את הסכין, ואני קפאתי במקומי. אמא, המשיכה למתוח את צווארה, אבל אבא הטיח את הסכין על הרצפה ודרך עליה ברגלו.
אף אישה לא תגיד לי מה לעשות. שמעת? צעק לעברה. אפילו לא את. אישה ארורה!                         אמא הביטה בו במבט ארוך ומתגרה ומתחה את שפתיה לקו ישר, קו החיוך. אבא הסיט את מבטו ממנה, דחף את הכיסא שעמד בדרכו  ויצא בטריקת דלת שהרעידה את כל הבניין.
בואי הנה, בת שלי , אמרה וצחקקה, בעודה מסדרת את המטפחת על ראשה ומושכת מבעד לשמלה את חזייתה שזזה ממקומה. מה את דואגת? אמא יודעת איך לסדר את אבא, אל תדאגי. היא התיישבה על השרפרף, ואני ירדתי אל הרצפה והנחתי את ראשי על חיקה.

אמא יודעת לסדר את אבא, חזרתי על דבריה, אז, ושוב עתה. לא ידעתי שעתידי  יטמון בחובו גורל דומה לשלה. עכשיו חזרתי ומלמלתי שוב את המשפט, אחרי שהוא תפס בחוזקה בשערותיי, והכה בי בפניי. אני אראה לו איך אמא יודעת לסדר את אבא אמרתי, ומולי עמדה בבואתה של אמי, מהנהנת בראשה וקו של חיוך משוך על שפתיה האדומות, כמו אז גם עתה.
השתחררתי מאחיזתו ורצתי למטבח. על המדף הגבוה הייתה מונחת הסכין הגדולה שקיבלתי מאמא במתנה. סבתא נתנה לה אותה והיא עברה מדור לדור, מאמא לבת, מזכרת מבוכרה הישנה. הנה, קח לך את הסכין ציוויתי עליו ללא פחד ומורא. קח ותהרוג אותי, הנה כאן בקו הזה שבצוואר. פס אחד ודי ולא יהיה לך אותי יותר. אחר-כך תיהיה חופשי ממני ותוכל לשבת עם חבריך בני השטן בכלא שבחסות המדינה, ותמשיך בחיים על חשבון משלם המיסים. מי יודע אולי תזכה גם לחנינה מנשיא המדינה, שאולי יהיה גם הוא כמוך, עוד טיפוס בעל אגו ומושחת.
דמותה של אמא שוב עלתה מולי. בשבריר של שניה עוד הספקתי לראות את המבט בעיניה, מבט עם כבוד, מבט מתנשא,  ואז נעתקה נשמתי מאפי, כשהוא עיקם בחוזקה את ידי, הפיל את הסכין ודרך עליה ברגליו . מה את עושה? צרח. את משוגעת? מי את שתגידי לי מה לעשות? הא? אני אשתך צעקתי . אשתך. אף אישה לא תגיד לי מה לעשות צעק בחזרה. בינתיים הגיעה ניידת של משטרה.נשמעה דפיקה בדלת ודממה. לפתוח, משטרה, נשמע קול של גבר עם מבטא זר. ה"הוא", הגבר הבוכרי שלי, הלך לסלון וישב על הכורסא האדומה. דפי הכלבה פינתה לו מקום לידה. אח, אח, אם רק יכלה לדבר הכלבה הזו, הייתי המאושרת שבאדם. הכול היא רואה ושומעת, אבל כמעט לעולם לא מתערבת . מקסימום נביחה פה ונביחה שם. מה לעשות? זה האופי שלה, אדישה. יצאה על הסבתא הבוכרית של הלוזר הזה, שהייתה יושבת שעות על גבי שעות, מביטה כמו ינשוף על העולם ולא מדברת. מה לעשות? ככה החיים עשו אותה. גם בעלה היה בוכרי לא משהו. יושב שעות על שעות בשוק הבוכרים ומוכר תרופות וכישופים לאנשי העדה. אני בטוחה שעשה לי איזה כישוף, כדי שאתחתן עם בנו הבטלן; לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו. נו, לא סתם אומרים שהכל עובר במשפחה.                                                                           ניגשתי לפתוח את הדלת.  מעבר למפתן עמדה שוטרת אתיופית ושוטר עם מבטא זר. מה יכול להיות? רק רוסי. בטח התגייס למשטרה כי לא מצא עבודה, ובטח מהתסכולים שיש לו בחיים הוא עבר את המבחן שעושים לשוטרים על הרבצות לאזרחים  וזהו. התקבל, לבש מדים, קיבל תג ועכשיו הולך כמו גנסטר בשכונה.  כן, אפשר לעזור? שאלתי בקול מתקתק.                                                                 יש כאן בעיה? שאלה האתיופית בקול שלא התאים לחזותה השברירית והדקיקה.                                 את רואה כאן בעיה? שאלתי בחזרה. היא סקרה בעיניה את הדירה, והרוסי, שהיה כמו פופאי קטן, עבר את מפתן הדלת וניגש ל"הוא" שעל הכורסא. התקשרו השכנים אמר, התלוננו על צעקות אצלכם.             נו, שאל ה"הוא" והעביר ליטוף גס על דפי החסודה. מה, אסור לצעוק? המשיך. זה לא בין 2 ל-4, וחוץ מזה כאן זו שכונת "גטו", לא רמת אביב ג' או שכונת יוקרה. כל היום יש פה צעקות של השכנים. דברי "ברכה" נשמעים פה בממוצע אחת לדקה. עוד לא סיים לומר את דבריו, וגב' טשקנט התחילה עם הגידופים היומיים שלה מהמרפסת על בעלה, בנה וכלתה. כל יום באותה השעה הייתה חוזרת מהבתים שניקתה לאנשים, נכנסת לביתה ומבכה את מר גורלה.                                                                     ההצגה שלה רצה הכי הרבה בשכונה.

ה"הוא" היה מרוצה וחיוך כיסה את כל פניו. יש לו אליבי והכל בשידור חי. ובאותו הרגע ממש היה נראה כאילו גם דפי הייתה מרוצה, אבל לפתע ובהפתעה גמורה, דפי הרימה את גופה הרפוי והזדקפה. היא לטשה את עיניה בשוטר הרוסי ובחנה כל צעד מצעדיו. כשצעד למרפסת, החלה מרחרחת אחריו.
אחר כך כשפתח את החלון והוציא את ראשו החוצה, טאשקנט הבחינה בו והחלה לגדף את המשטרה בעברית עילגת ובשפתה הצחה והעסיסית, על כך שלא מוציאים את בעלה מהבית, והיא עוד תרצח אותו ותתלה את גופתו על הדגל של המדינה, שמונף כל השנה בבנין של השיטור הקהילתי, שלא עושה דבר. דפי התחילה לנבוח בהיסטריה וללא מעצור. ה"הוא" התחיל לצחוק, והשוטר הרוסי דיבר בקשר ועמד נבוך. השחרחורת ביקשה ממני שאספר לה למה יש סכין על הרצפה, ואני שלא ידעתי איך להמשיך את הסיפור, כי הייתי כבר עייפה, סיפרתי לה שלפני השינה יש טכס בבוכרה שהאישה מניחה סכין על הרצפה. בכך היא גורמת לכל השדים והרוחות הרעות להסתלק מעולמה, והגבר שחשקה בו יהיה כולו שלה. הלילה הגבר הזה הוא שלה. המשכתי לרקום את הסיפור והוספתי שלל דוגמאות על כוחו של הכישוף ועל כוחי שלי גם כן. השוטרת עמדה מולי והקשיבה בסקרנות . אהבתי את הקטע, ובשביל הסוף הוספתי שבאמת התווכחנו והוא צעק, אבל זה רק מפני שהוא מרגיש שאני שולטת בו, והוא אינו יכול להשתחרר ממני ומהכישוף הזה, שעובר על-פי המסורת שלנו מאם לבת. נראה לי שהאתיופית לא כל-כך הבינה על מה אני מדברת, והתחילה לצחוק עד דמעות. אחר כך שאלה אותי בביישנות אם זה באמת עוזר, ואם כדאי לה לעשות כך גם כן לגבר שאותו היא חושקת ואין ממנו מענה. הבטחתי לה שזה עובד, והיא הרימה את הסכין, מלמלה משהו וזרקה אותו בחזרה על הרצפה. השוטר הרוסי חזר אל ה"הוא" והתיישב מולו, בעוד דפי עומדת מולו וממשיכה לבחון את פניו ואת שפת גופו. אח, אם רק יכלה לדבר ולומר לי מה היא רואה. אומרים שלכלבים יש חושים יותר מחודדים מאנשים. דפי, בואי אליי קראתי לה. מה יש ממי? מה את רואה? דפי קשקשה בזנבה וליקקה את ידיי. ליטפתי אותה וזרקתי לה חתיכה מעוגייה שהייתה על השולחן. עזוב אותך מנשים אמר השוטר ל"הוא" שהתרווח עוד יותר על הכורסא. כולן מכשפות. אחת אחת. אתה רואה את זו שאיתי? קרץ ל"הוא". בינינו, מה רע בה? שאל הרוסי. נראה לי שהאתיופיות עוד לא התקלקלו. אבל, איך אני אביא לאמא שלי הרוסייה ולבבושקה שלי מישהי שחורה? הן ימותו על המקום. אבל מצד שני, אולי, סופסוף תיהיה לי דירה משלי וחיים משלי, אחרי שכל היום אני ברחובות. "ההוא" התגלגל מצחוק והציע לרוסי כוס וודקה, אבל הרוסי סירב וליקק את בלוטות הטעם שלו בלשון. בקשר נשמעה קריאה נוספת לשחרחורת וללבן. לפני שיצאו מהדלת הרימה השחרחורת שוב את הסכין וכיוונה אותו כמו חץ ללבן שהלך לפניה, גבו כעת מול פניה. היא הביטה בי וקרצה בעינה.                                                                                                                           על שפתיה היה קו החיוך, ואני ידעתי ש"אמא תסדר את אבא" זו דרך חיים.

2 תגובות על הפוסט “אמא תסדר את אבא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים