אלף חברים ולילה אחת.

"האנשים האהובים עלינו –דווקא הם עשויים
לגרום לנו את מנת הסבל הגדולה ביותר"
פרנסיס בומון.

הכול שחור מסביבי.

אני עומדת תחת אור השמש וכל מה שאני רואה זה רק חושך וחושך.
תעזרי לי בבקשה התחננה מבעד לשפופרת הטלפון.

ניסיתי להרגיעה אך לשווא.
היא המשיכה לדבר ולשחרר מעל ליבה את המועקה שחסמה את האוויר שנדרש לנשמתה.
מה לא עשיתי בשבילו ? שאלה ובאותה הנשימה גם ענתה. הייתי עבד לרגליו ושפחה מתחת לידיו.
יצאתי לעבוד כל יום תשע שעות ואני בהיריון עם בטן תפוחה ורגליים נפוחות. עומדת על רגליי ונותנת שירות לאנשים עזי פנים ואיני מעזה לומר להם את מה שבאמת אני חושבת עליהם.
איפה את עכשיו ? שאלתי מנצלת את ההפסקה , שעשתה בדיבורה בזמן שעצרה לרגע וחשבה.
המתנתי מעט ואז היא ענתה בלחש, כמי שמנסה להסתיר את תשובתה.

אני נמצאת כעת אצל הוריי, אבל זה לא יהיה לאורך זמן. באתי אליהם רק בשביל לחשוב , את יודעת קצת
פסק זמן. מצוין, עניתי לה מנסה לשוות לקולי נימה מעודדת ,שתישמע גם אצלה.
אני חושבת שעשית לעת עתה את המעשה הנכון ביותר אמרתי, כי לפעמים רחוק מהעין זה עדיף.
לא, ענתה מיד . אומנם לא רואים בעין,אבל מרגישים בלב ו"אין דבר שלם יותר מלב שבור".
מסכן הלב הכי קרוב וסופג הכול, הוסיפה בנימה עצובה.
צחקתי ושאלתי:הציטוט מברסלב, לא ?
"בשבילך ,נחמן" ענתה וצחקה גם, אבל מקץ שנייה התעשתה וחזרה שוב ליגונה .
אז מה עושים? שאלה בהיסוס.
תרצי שאאסוף אותך מחר בשמונה בבוקר וניסע אליי ?השבתי בשאלה.
כן תודה ענתה , ואני בטוחה שהפעם היא לא הסתירה את חיוכה.

לילי הייתה בת שש עשרה,כשהכירה את מי שעתיד להיות בעלה, את ג'ורג'י , בן דודה של חברתה הטובה. לכאורה, חייה התנהלו כמו כל נערה בת גילה.
חברות מהשכונה, פייסבוק שהפך להיות בן בריתה ותיכון שהיה רק גרסת כיסוי לכך, שהיא הולכת
ללימודים אבל היא לא באמת הייתה שם ,וכשכבר הלכה הייתה חולמת בזמן שהמורה היה מלמד
ומתעוררת מחלומותיה, כשהיה מתקרב לעברה ודופק בכף ידו על השולחן וצועק לתוך אוזנה:
גברת לילי היקרה ,מה שוב לא ישנת ? שוב הפייסבוק ?
אני מתערב שהלילה ראשך לא נח על הכרית ,אלא על מקלדת המחשב ומבחינתך כעת זה הזמן הטוב ביותר להשלים את החסר.
ואז כל הכיתה הייתה פורצת בצחוק ולילי הייתה מתיישרת בכיסאה ומנסה להסתיר את חיוכה.

הוריה היו עסוקים בעול הפרנסה ולילי ניצלה זאת , כדי לעשות ככל העולה על רוחה.
באחד מימי החופש הגדול הגיע ג'ורג'י מהמושב בו גר לבקר בעיר הגדולה.
לילי שעד עתה ידעה את בני המין השני רק בפייסבוק ומהצקות של החבר'ה בשכונה נדלקה
על הבחור הצעיר שנראה לה תמים מעט, אך טביעת עין לא הייתה הצד החזק שלה.
משהתחממו העניינים בינו לבינה, הלה הציע לה יום אחד ללכת לביתה בזמן שהוריה לא היו שם, ואותו אחד שחשבה לתמים קרע ממנה את בתוליה והפך אותה להיות לו לשפחה לאט לאט ומבלי שתבחין בכך.

לילי נכנסה למכונית.
כל הלילה לא ישנתי אמרה,רק חשבתי וחשבתי מה יהיה? מה אעשה? מה עם הילד שלי ?
כל הזמן הוא שואל :איפה אבא ?אל תדאגי אמרתי לה.הכל יסתדר.צריך רק סבלנות.
איזה סבלנות?שאלה בחוסר סבלנות והפנתה אליי את גבה.

השארתי אותה בשתיקתה.
הגענו לביתי,פתחתי את הדלת וצ'ון צ'ון , החתול הקטן , קידם את פניי בפיהוק גדול מהרגיל.
שבי, הצבעתי לעבר הכיסא במטבח.
מה תשתי? קפה ענתה.
התיישבתי מולה והבטתי בעיניה. היא הסיטה את מבטה הכואב ולקחה בידה את כוס הקפה ולגמה בשקיקה.
תראי לאן הגעתי, אמרה ודמעה חמה זלגה על לחיה.
הוא הבטיח לי חיי מלכה. נסיך הוא קרא לתינוק בטרם נולד ואני האמנתי
לו שנוכל לגדול ביחד ואיתנו גם הנסיך הקטן, אבל הוא לא עמד בהבטחתו.
עברנו לגור במושב בבית בו גדל, האדון חזר להתנהג כאילו הוא רווק ואני אכלתי
מרורים מאמו האלמנה.
האלמנה השחורה קראתי לה ויום אחד הוא איבד את עשתונותיו וסטר לי בחוזקה בכל מקום שרק יכל. צעקתי בכל כוחי , אבל אף אחד לא שמע.
אני חושבת , שאפילו אלוהים סגר את אוזניו.
אני זוכרת , שהוא יצא מהבית ואני נשארתי לשכב על הרצפה חבולה ובוכייה .
הנסיך הקטן שלי מירר בבכי וגחן מעליי .
הבטתי בפניו ונשבעתי בלבי , שלעולם לא אתן לאביו להכות אותי.
לאחר כמחצית השעה הוא שב. פחדתי שיפגע בי שוב , אבל הוא התקרב לעברי ,ליטף את שערי וביקש סליחה.
אני מצטער אמר.אני מבטיח לך שזה לא יקרה שוב.
אני אוהב אותך.

נשארתי.מה יכולתי לעשות?
יכולת ללכת אמרתי. אם היית הולכת ,אז היום היה אחרת.
את צודקת אמרה והפשילה את מבטה.
אף פעם לא מאוחר מידי אמרתי וליטפתי את ידה. תחסכי כסף ותהיי אדון לחייך.
תקשיבי, אמרה לאחר הרהור קצר,"כל כלב בא יומו".
צחקתי והיא קמה ממקומה ,הפשילה את שרווליה וניגשה לכיור.
בעודה מסבנת את הכלים, גמלה בליבה ההחלטה.
הלילה היא תהיה לילה שאינו ידע.
.

כשחזרה לבית הוריה מיהרה למחשב ,הקישה שם משתמש של ג'ורג'י  וסיסמא ונכנסה לפייסבוק. לא סתם זמזמה לעצמה את השיר שנשמע ברדיו,"לא סתם,הכול פה מסתובב ,לא סתם".

כשהכירו, ג'ורג'י לא ידע מאום על הפייסבוק וכשראה אותה מתכתבת עם חברותיה ביקש ממנה לרשום אותו כדי שיוכל להיות גם מקושר, וכך רצה הגורל הטוב, שהיא ידעה את פרטיו ועכשיו היא יכולה לעקוב אחריו.
אלף חברים יש לו לגבר החמדן שלה.חי בעולם וירטואלי שבו הוא מסווה את דמותו והופך להיות לאדם אחר.
שקרן, מעמיד פנים וצבוע קראה לעבר תמונתו המחייכת שהופיעה מולה.
היא התחילה לקרוא חלק מהתכתבויותיו: "אני פנוי ,כתב למישהי בשם דיאנה.אני טיפוס חם ואוהב ,ואם תרצי נוכל להיפגש ואני אראה לך עד כמה אני חם ולוהט".
ו"הכלבה" הזו כתבה לו:"נשמע מאוד מפתה…תשמע ממני בקרוב מאוד".
"כלבה" נוספת שהתכתב עימה כתבה לו:"אתה נראה לא רע ואני נראית פצצה.נראה לך שנוכל
להתאים אחד לשני?"
"פצצות זה המומחיות שלי" הוא כתב ,"ואפילו פתחתי פיצוצייה לשם כך".
לילי הרגישה איך הכוחות החיצוניים האלו מכבידים על הכוחות הפנימיים שבתוכה ואפילו
מרסקים את המעט שנותר, אבל היא זכרה את התקופה לאחר הלידה השנייה;
ג'ורג'י התרחק ממנה עוד ועוד, ובכל לילה נשאר לשבת בסלון ולהתכתב עם עולם הדמיונות, שיצר בתוך מחשבו.
היא ישבה במיטתה ונרשמה לפייסבוק תחת שם חדש.
השלב הבא היה להציע לאיש שלה בקשת חברות.היא הציגה את עצמה בשם לילה .
הוא אכל את הפיתיון והיא נענתה מיד בחיוב.
היא תהיה החברה שלו-האלף ואחת.
"אלף חברים ולילה אחת" ,לחשה מתחת לשמיכה והקו בין שפתיה הפך לחיוך רחב.
ספרי לי על עצמך ביקש ממנה,והיא הציגה את עצמה כסטודנטית לפסיכולוגיה ועובדת בתחנה לייעוץ במשפחה.
נשמע מעניין,כתב.
ואיך את נראית? שאל.
כמו הלילה, כתבה. עיניים שחורות מהפנטות, שיער ארוך בצבע שחור וגוף ……….
תמשיכי ביקש, זה מסתורי ונשמע מעניין.
גוף סקסי שהיה שייך פעם למישהו אחר, אבל הוא בגד בי והלך לחפש במקום אחר…..
אני מוכן לאמץ את הגוף שהאחר נטש, בואי ניפגש.
מצטערת, אני עדיין פגועה ואיני מוכנה, אבל אתה נראה לי מבין עניין, אז בוא בינתיים נמשיך להתכתב ובקרוב מבטיחה לך שניפגש.
לילי קמה בשקט ממקומה והציצה מעבר לדלת בג'ורג'י שישב בסלון כולו מרוכז במסך , שהיא ולא
אחרת ריתקה אותו אליו.
דופק ליבה החל להאיץ והיא שבה במהירות למיטתה ,מסתירה את המחשב מתחת לשמיכה.
על המסך נכתב: מחכה בקוצר רוח. נדבר מחר.
מחר הגיע , ושוב פיתתה אותו בדבריה.
היא בחדרה והוא בסלון.

שני אנשים רחוקים וקרובים.
אחר כך עזבה והוא כתב אבל היא לא ענתה.
הלילה הזה, רגע לפני שהיא פונה לדרך חדשה היא חייבת שתהיה נקמה מתוקה.
היא כתבה לו שוב והוא נעתר בשמחה.
"לאן נעלמת?" שאל
"התבשלתי עם עצמי והעבר מאחוריי. הגבר שהיה לי הוא אפס, כלום ואני מוכנה לקשר חדש
ועתיד מזהיר.
"כל הכבוד לך. הגבר הזה אינו ראוי לך", הוא כתב.
הם קבעו להיפגש.
אבוא בשמלה אדומה כתבה.
אחכה לך בפתח המסעדה,ענה.
היא הגיעה במונית שעצרה מולו.הדלת נפתחה והיא יצאה בשמלה אדומה.
הוא הביט בה והיא חייכה.
המילים נעתקו מפיו ,הוא עמד מאובן, והיא הושיטה את ידה
ואמרה: נעים מאוד אני לילה.
אוי,אבל נראה לי שטעיתי בזיהוי. אתה הוא האפס שדיברתי עליו.
ואם איני טועה כתבת לי ,שגבר כמוך לא ראוי לאחת כמוני.
צדקת! מצטערת לאכזב אותך, עכשיו אני כבר לא לילי אני לילה.
לילה טוב לך.

אהה ועוד דבר אחד קטן,שכדאי שתדע.

אתה עוד תזכה  להיפגש עם החברה ה-1001 שלך. הפרק הבא יהיה על מדרגות הרבנות עם התכתובות שלך בפייסבוק ומשפט המחץ בו כתבת : "שגבר כמוך לא ראוי לאחת כמוני".בזה אני מסכימה איתך.

ואל דאגה, בפעם הבא תזהה אותי ,אני אופיע שוב עם השמלה האדומה.

 

כל הזכויות למיכל סלוצקר עמרן,כותבת סיפורים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים