שוב בחירות ושלא יעבדו עליכם!

אנשים מסביבי  לא מבינים . שוב בחירות ושוב פוליטיקה וחשיפת שחיתויות והבטחות אינסוף ושקרים ישנים-חדשים. אל תתנו לפוליטיקאים שוב פעם לעבוד עליכם. הם מצליחים בכל פעם מחדש ואתם לא מבינים איך זה קורה וקרה. מילים נזרקות לאויר כמו הפרחת בלוני סבון על ידי ילדים. אותם פנים וחיוכים זחוחים.                                                                                                                     משהו השתנה לנו מתחת לאף ואף אחד לא הכין אותנו לכך. הפכנו  לעדר אבוד ואובד עצות. אין לנו באמת מנהיג שניתן להצביע בעדו בלב שלם ובאמונה מלאה. העם דורש כבוד וצדק ואלו ערכים שהיושבים בכנסת איבדו כבר מזמן .                                                                                               ובין הפוליטיקה והבחירות ממשיכים החיים …

מתי בדיוק השתגע החורף בארצנו, ומתי מזג-האויר החליט לשנות את מזגו, כמו זה של בן-דודו הרחוק, ההוא מאירופה וההוא מהמזרח?
הלכתי בתל אביב בין המוני פרצופים, ובין המוני שאלות שקיפצו לי בראש.

מתי זה קרה שהמוני הומלסים החלו למלא את הרחובות ? מתי קיבלנו את זה כמובן מאליו ,והמשכנו ללכת לידם מבלי למצמץ ובלי לתת את דעתנו על כך, שאין להם כמו לנו, ארבע קירות העוטפים אותם בליל חורף קר ?

הם שם מול עיננו גם בימים אחרים. גם כשהשמש קופחת מעל ראשיהם ביום קיץ חם. הם מנסים להתגונן מפניה מתחת לפיסת קרטון צר שמצאו בשיטוטם, או מגנים על גופם מתחת לצלו של עץ בשדרה, כשכולם ממהרים להסתתר  בין ארבע קירות ומזגן.

מתי כל זה קרה שכל כך הרבה ילדים מגיעים לבית ספרם ללא כריך בתיקם? וגם בשובם לביתם אף אחד לא מחכה להם עם מנה חמה להרגיע את הכאב בבטנם.

מתי כל זה קרה כשגנבו לנו את הלב, ושינו לנו את התדרים בראש? הכל ,כמעט, הפך להיות בשליטתם של האחרים. אחרים שהם ,כמובן, האנשים בעלי האינטרסים בחברה בה אנו חיים.

מתי כל זה קרה? שבכל רגע עלינו להיות זמינים לאיש מהעבר השני של הקו, ואין לנו אפילו רגע אחד דל?

מתי כל זה קרה שהלכנו לאיבוד בין אתרים באינטרנט ולא בין רחובות? בין הרצון להגשים את עצמנו לבין מה שהחיים כפו עלינו? בין האהבה שחלמנו ובין זו ששכחנו? בין  בחירה בחיי משפחה לבין דהירה קדימה במסלול ללא דרך חזרה? בסופו של דבר , אנו עשויים לגלות ,לדאבוננו, שלפעמים זה כבר מאוחר מידי. ומתי כל זה קרה שהלכנו לאיבוד  בין כיבוד הורים ובין  כיבוד הזולת ?  בין  איבוד הסובלנות  ושימוש באלימות?  ומתי זה קרה שהחינוך הלך לאיבוד והחברה איבדה את עצמה וגם קצת מדעתה? מישהו יושב מלמעלה וצוחק עלינו. הרי בכל רגע דל, אנו מוצפים באלפי- אלפים של עודפי מידע. מכל עבר שטיפת מח ופרסומת שנחרטת בתת-מודע. ומה אם אני לא שם? אתם שואלים את עצמכם בדאגה? אם אתה לא שם, צועקת לכם הפרסומת שעל קיר הבניין, אזי, לצערינו, משמע             אתה לא קיים.

מתי יקרה הנס שנחזור להיות כמו פעם, כשהיו לנו חיים על באמת? פעם כשיכולנו לעצור בלי רגשות אשם, ולנשום בקרבנו נשימה עמוקה ומחייה.
לשבת לבהות במשפחה ובחיים, לחייך ולומר תודה על כל מה שיש וגם על מה שאין. בינתיים, אולי כדאי שנפסיק להילחם בזמן ובשעון ,כי לעולם לעולם לא נספיק לעשות את הכל. אפשר  להתחיל ולנסות, כמו פעם, פשוט לחיות בלי למהר לשום מקום. ולא לשכוח להביט גם על האחר, כי הוא המראה שנצבת מול פנינו. בל נשכח את ההיסטוריה ואת ימי החסד שבהם הייתה הממשלה וכל חברי הכנסת, נבחרי הציבור. אם נבחר שוב פעם רק על סמך להטוטי מילים והבטחות סרק, קרוב לודאי שתוצב  מול פנינו שוב פעם אותה המראה עם הכיתוב המוכר: "חייכו, שוב פעם אכלתם אותה"!

אתה הסיפור שלי

תמונה לאתר שלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים