הסטנדאפ הכי טוב בעיר עם נשות הליכוד

הכתבה שפורסמה בשיחה מקומית

יום האישה עם נשות הליכוד ומלך אחד.הייתי בסטנדאפ הכי טוב בעיר והוא נערך ביום האישה. הוזמנתי לערב עם נשות הליכוד ושם פגשתי את אשף המילים והשחקן בה' הידיעה שעדיין לא נמצא לו מחליף בשדה הקרב הפוליטי. הוא שם, על הבמה עומד במקום הכי טבעי לו, כאילו נולד שם. הולך בנינוחות ומלהטט במילים ועוד מילים וגורף תשואות רמות וקריאות בשמו . המלך הוא אחד. הוא יודע שהוא המנצח הבלעדי כאן באולם אליו הוזמנו נשים מכל רחבי הארץ, לשמוע כבדרך אגב על יום האישה , מפי נשות הליכוד ועל הדרך גם להחשף לתעמולת בחירות. מישהו שם במטה הבחירות של ראש הממשלה העלים עין מכך, שכמעט רוב מי שהגיעו לערב זה הן בין המשוכנעים, אבל למראית עין, בשביל התקשורת, התעמולה, העלאת המורל אצל מר ביבי ורעייתו שרה, ערב זה רצוי ואפילו חובה. הגעתי לכאן, כי לא החלטתי, עדיין, למי להצביע. בהזמנה שקיבלתי צויין שהאירוע ייערך באולמי "אושן" בגני-התערוכה, ישיבה מסביב לשולחנות, כיבוד ואפילו שירה בציבור. ואני לתומי, חשבתי שהנה זו הזדמנות פז להגיע לאירוע מכובד בו אוכל לשמוע וגם להשמיע את קולי ולשאול את השאלות שעדיין לא קיבלתי עליהן מענה מאנשי הליכוד. דמיינתי דיון מכובד. אז דמיינתי, וכמה לא מפתיע היה שהתבדיתי מיד כשהגעתי. עשרות אוטובוסים מכל רחבי הארץ עם נשים שרובן מבוגרות, תור ארוך ובלתי מסודר לבידוק הביטחוני, צעקות מצד נשים שנדחפו מכל עבר ואיומים של הסדרנים ואנשי האבטחה. חייכתי לבחור הצעיר שעמד לידי ונאמר לו, שגברים לא נכנסים. בסוף כולם נכנסו, כולל האישה שאיימה על המאבטח שאת הצילומים והביזיון תעביר מיד על הבוקר לתוכנית של אורלי וגיא. פגשתי אותה בפנים, אוכלת בעצבים סיגרים מטוגנים. "תראי, תראי אותם", הצביעה על היושבים שעל הבמה, "אנחנו עשינו אותם בני-אדם ואיך שהם מתנהגים אלינו….". "למי תצביעי?" שאלתי אותה. לכחלון ענתה ודחפה לי סיגר, שהזכיר לי סיגר אחר הרבה יותר יקר.

המנחה עלתה שוב על הבמה והזמינה את חביבת הקהל, סטנדפיסטית בזכות עצמה, מי אם לא מירי רגב? האחת והיחידה. היא יודעת לשחק כמו הבוס שלה. הקהל פה הוא שבוי גם שלה, והיא נותנת פייט רציני ולא בוחלת בדבר. מחיאות הכפיים הרמות מעלות אותה לטורים גבוהים והנה מגיעה שורת המחץ, שמורידה אותי כליל , אבל את שאר הנשים מעלה לגבהים:" בוזי עדיין נמצא באימון על מיתרי הקול שלו", "יאיר לפיד, לא החליט מה סקסי יותר , עם זקן או בלי זקן"…. ככה עברה אחד אחד. את יאיר דמיינתי מלטף את זקנו וגם אותי זה הצחיק נורא, אבל לרדת לרמה של פגיעה אישית בבוז'י , זה כמו להעליב ילד בביה"ס ולומר לו : אתה שמן, אתה מסריח, אתה פגום, אז אין לך הזדמנות שווה . לא החלטתי עדיין במי לבחור. גם האחרים הם לא בדיוק הכוכבים שעל פיהם תבוא הבשורה. כוס הקפה שבידי כבר התקררה למרות שהאווירה הלכה והתחממה , כשלבמה הוזמנה השחקנית הראשית שמחנה השמאל הכתיר, בעל כורחה, כדי שלשלבה בתסריט הרוע שיצר. לשמחתי, אימצתי משפט שראיתי אצל "מנשקי המזוזות" והפכתי אותו למנטרה שלי: "לשון הרע לא מדבר אליי". הבחירות האלו מפגישות אותי איתו עשרות פעמים ביום , והשנאה והקיטוב בעם לשתי מחנות היא הכתם השחור שיידבק בכל המפלגות! לשמחתי, היא עמדה על הבמה ובהופעת היחיד שנתנה, עידנה במקצת את ההילולה. שרה, רעייתו של ראש הממשלה. קולה היה נמוך ולא מתלהם, היא דיברה על עבודתה כפסיכולוגית כשברקע הופיעו תמונות שלה הממחישות את דבריה. היא נגעה בנושא האלימות כנגד נשים ואף השחילה מס' משפטים, בהן אמרה שכאן בארץ לא מעריכים אותה מספיק, כי אולי לא הסתובבה או הופיעה במקומות הנכונים. אולי, לרצות את התקשורת זה ממש לא קל ועכשיו זה מאוחר מידי, אבל הנשים כאן מרעיפות עליה טונות של אהבה , צועקות בשמה ואני שעומדת קרוב לבמה מביטה שוב בביבי, "מלך העולם", כשהוא נושק לה ברדתה, והקהל עוצר לרגע את נשמתו כמו היה בשיא של סרט מתח שלא תם . לפני מס' ימים הוא עמד בקונגרס ונאם. כעת, הוא מס' פסיעות מכל אחת ואחת. קרוב מתמיד, אבל מרוחק מהעם.ביבי עם מבטו, ששמור רק לו, עומד על הבמה כמי שניצח במערכה הראשונה. אני מהרהרת ביני לביני , שאולי הכול כאן נעשה, בעצם, כמחווה ממנו לאישה הראשונה. מעין זריקת עידוד לאישה שאיתו, שיש הטוענים שהמשפט "עזר כנגדו", לא תמיד משחק לטובתו. אם זה כך, אני מתרצה ביני לביני, מגיע לה! ואני מתכוונת בטוב, כי לחיות עם אמן פעלולים, עלול לשגע גם אחת שהיא פסיכולוגית ומומחית לחריגים. בנסיעה חזרה, ליכודניקית שרופה, אמרה לי שהפעם תצביע למישהו ימני יותר. ביבי כבר לא מה שהיה והאנשים שאיתו לא עוסקים בנושאים חברתיים. גם עכשיו התעלמו מאתנו. עבדו עלינו שוב. אם אירוע שקרוב ל-900 איש הליכוד לא יכול לארגן, איך רוצים לנהל שוב מדינה שלמה? תם ונשלם אך לא נגמר. יצאתי מאוכזבת והרגשתי שאין מישהו שבאמת רוצה להקשיב לבעיות של העם, להתלבטויות שלי, לספק ולייאוש. המפלגות מפספסות את מי שבאמת צריך לשכנע, את דור הביניים, המעמד הבינוני , השואל, המסתקרן, המבקש שינוי . אני ביניהם, אחת מיני רבים, ולא בא לי להרגיש שוב פעם שאכלתי אותה. נמאס מדיבורים.
נשארתי שוב פעם לבד עם מחשבותיי. אני במתלבטים ואולי ביום הדין מאחורי הפרגוד ברגע שבו כול אחד יהיה עם עצמו והאמת שלו, שוב אצטרך להתפשר על הרע במיעוטו , אנשק מזוזות ואתפלל שמתישהו יהיה כאן טוב יותר, כי הייאוש לא הופך לנוח יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים